אם הגר ושרה היו עושות (עוד) קצת עבודה פנימית…

אם הגר ושרה היו עושות (עוד) קצת עבודה פנימית…

אוהד אזרחי. ינואר 2014

חשבתם פעם מה היה קורה אילו שרה והגר היו מצליחות להסתדר ביניהן ולהתגבר על הקנאה, הפחד והשנאה? איך כל ההיסטוריה היתה נראית אחרת אילו שתי נשים קנאיות היו מצליחות לאהוב גבר אחד בלי לעשות מזה מלחמת עולם?

עלינו להודות בכך: כל המשפחות של "אבותינו הקדושים" ניתנות להגדרה כ- Dysfunctional Families כמו כלום. גם משפחת אברהם ושרה, גם משפחת יצחק ורבקה וגם משפחת יעקב ולאה, כולן היו משפחות עם בעיות קשות של תפקוד, והתקשורת הבינאישית שם היתה ממש על הפנים (וזה עוד בלי שלילדים היה סמארטפון!)

לפעמים אני משתעשע במחשבות על מה היה קורה אילו במשפחות המקור שלנו היו עושים שימוש בכלים של תודעה ותקשורת, בהם אנחנו מנסים לעבוד כיום, ב"עידן החדש"? כלים של "תקשורת לא אלימה" (NVC), של מודעות ושקיפות במערכות יחסים, או של לקיחת אחריות על חיי מבלי להיות בתודעה של קורבן, למשל?

E06FIM41Bhrמה היה קורה אם אברהם, שרה והגר היו הולכים כולם ל"יעוץ זוגי" אצל יועצת שלא מפחדת ממערכות יחסים לא מונוגמיות (זה עדיין נדיר גם היום, רוב היועצים עדיין בורים גמורים בנושא, כי אין להם עצמם כל ניסיון וידע אמיתי, אבל מתחילים ניצנים פה ושם), אילו הם היו עושים "אימאגו" ומקשיבים זה לזו, ולזו באמת? אילו היו מקשיבים ללב, ולבקשות העמוקות של כל אחד מהם?

מה היה קורה אילו הם היו טסים לקהילת TAMERA  בפורטוגל, למשל, ועושים על זה תהליך עמוק של של "פורום"? או באים  לאיזו סדנה טובה של "מעבר למונוגמיה", שבוחנת את דפוסי הקנאה והאלימות והקשר שלהם ל"אהבה"?

מה היה קורה אילו שרה היתה בוחנת את המחשבות שלה בעזרת שיטת "ארבע השאלות" של ביירון קייטי ומגלה שהמשפט: "חֲמָסִי עָלֶיךָ! אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ. יִשְׁפֹּט יי' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ!" (בראשית טז, ה) הוא אולי לא ממש האמת בהתגלמותה? ושהיא עצמה, אמנו היקרה שרה, אחראית לסבל שלה ולא אף אחד אחר, לא הגר, לא אברהם ולא "אלהים", כי מה שגורם לה לסבול זה בעיקר דפוסי המחשבה שלה על מה ש"צריך להיות"?

 

כולנו אכלנו אותה

מדהים איך ההיסטוריה העולמית היתה יכולה להיות שונה בתכלית. אברהם הגר ושרה היו מצליחים לחיות בהקשבה הדדית והבנה עמוקה אחד של השני. ישמעאל ויצחק היו גדלים להורים שלפחות אחת לשבוע יושבים במעגל, עושים "קאונסיל זוגי" (Council), ומנסים למצוא תמיד דרכים של win-win , מתוך הכרה שאם יש מישהו ש"מפסיד" – כולנו מפסידים באמת.

הגר וישמעאלכי זה הרי מה שקרה: כשאלהים רצה להשמיד את סדום, נעמד אבינו אברהם על רגליו האחוריות והתווכח והתמקח כדי להמתיק את רוע הגזירה. אבל כשנאמר לו לגרש את אשתו השניה ואת בנו הבכור, כי אשתו הראשונה (זו אימא שלנו..) אכולת קנאה וחיה בסרטים הוא ממלא פיו מים ושולח אותם לחסדי המדבר. שרה נצחה, יצחק בנה יהיה היורד היחידי, כל הכבוד, באמת. הגר הפסידה, וישמעאל בנה לא ירש את אברהם, הוא רק יעשה חומוס טוב לנכדים של יצחק. אבל באמת – כולנו הפסדנו בגדול. תודה רבה לך שרה ותודה לך אברהם. כולנו אכלנו אותה, ובגדול. כשלא הצלחתם לחשוב על פתרונות יצירתיים שיקחו אתכם אל מעבר לפחד. ארץ כנען תרווה מדמי בניו של יצחק ונכדיו של ישמעאל, שימשיכו בדרככם ויעשו בדיוק את מה שאתם עשיתם: יתחפרו בעמדות של פחד מהאחר, ובתחושה של צדק קורבני, ויחשבו שאם אחד מהם ינצח את השני הכל יהיה בסדר לזה שניצח.

אז בואו נריץ רגע תסריט אלטרנטיבי לזה המתואר בתנ"ך: אל אוהלה של שרה הכועסת והממורמרת מגיעה לביקור אחת מנשות השבט החכמות שלנו, אחת מבנותיה של שרה בעצם, שחיה ארבעת אלפים שנים בעתיד מבחינת שרה, אבל משוגרת אל העבר, חמושה בכלים של עבודה פנימית של "העידן החדש", או איך שתרצו לקרוא לעידן הרוחניקי שלנו פה כיום[1].

הסיפור האלטרנטיבי של שרה והגר

שרה מזמינה את האורחת אל האוהל, מוזגת לה חליטת צמחים מהמדבר ושולחת את אחד העבדים לשחוט כבש לכבודה. איך נקרא לאורחת שלנו? מירי, או אולי שאנטי-אום? לא. נקרא לה מור. שם נחמד ולא מאיים מידי.

מור מבקשת משרה שלא תשחט כבש, כי היא טבעונית. שרה לא יודעת מה זה "טבעונית", אבל בואו לא נכנס לסאגה הזו עכשיו. נבוכה מעט היא מציעה לה נזיד עדשים אדומות, כמיטב המסורת המשפחתית. זה בסדר לך? שואלת שרה, ומור אומרת שזה אחלה. הן יושבות ליד האש ומשוחחות. מור רואה ששרה עצבנית לאללא על בעלה אברהם, יורדת עליו ללא הרף ומכניסה לו בכל הזדמנות אפשרית.

–          תגידי, שרה, מה קורה ביניכם? את רוצה אולי לחלוק איתי?

–          עזבי, לא חשוב. תאכלי עוד מרק?

–          חשוב, חשוב. אם לא טוב במערכת היחסים שלכם כל החיים על הפנים. בואי תספרי לי מה קורה, אני פה בשבילך. אני יודעת להקשיב, ואולי אפילו אוכל לעזור במשהו..

–          איך תעזרי איך? זה הכל בגלל השפחה הזו שלו. המנוולת הזו – הגר!

–          מה קרה? מה היא כבר עשתה?

–          תראי מה קרה: אני נתתי לאברהם את הגר השפחה המצרית שלי, שתוליד לו בן, ועכשיו אחרי שהיא הולידה היא מזלזלת בי וחושבת את עצמה למי יודע מה. ואברהם, הבעל שלי? הוא עכשיו כולו סביב הילד הזה ואמא שלו. שכח אותי בכלל. אני נתתי הכל ותראי מה עשו לי! איפה הצדק איפה?

–          אז את חושבת שהגר מזלזלת בך?

–          כן, זה ברור. השפחה שלי מזלזלת בי כי לי אין ילדים ולה יש.

–          האם זו האמת?

–          ברור שזו האמת, איזה שאלות יש לך את? אולי תשתי עוד מרק, יותר טוב?

–          לא, תודה. שבעתי. אבל תגידי שרה, האם את יכולה לדעת בודאות גמורה שזו האמת, שהגר מזלזלת בך?

–          בטח. בעיניה אני עכשיו לא נחשבת לכלום, כי אין לי ילדים.

–          ואיך את מרגישה כשאת חושבת שהגר מזלזלת בך?

–          איך אני מרגישה? אני מרגישה נורא ואיום. אני מרגישה מנוצלת. אני הרי נתתי אותה לאברהם, ואף אחד לא בא כאן להודות לי. להיפך, מה אני מקבלת? קדחת!

–          להרגיש מנוצלת זה באמת מאד קשה. מה עוד את מרגישה, שרה? (כאן עוברת מור לקצת NVC  לפני שהיא ממשיכה בשיטת ה"עבודה" של בירון קייטי)

–          אני מרגישה טפשה. איזו עוד אישה טפשה תעשה דבר שכזה? לתת לבעל שלה שפחה מצרית צעירה שישכב איתה פעם ועוד פעם ועוד פעם… בסוף יש להם ילדים ואני מה אני? ספחת!

–          אז כשאת חושבת שהגר מזלזלת בך את מרגישה רע. את מרגישה מנוצלת וגם טפשה..

–          כן, בטח.

–          ואני יכולה לנחש שזה גורם לך להרגיש בעצם עצובה מאד..

–          כן, אני עצובה ומתוסכלת..

–          אולי גם דואגת מה יהיה בהמשך?

–          כן, אני מודאגת, וגם מבולבלת ונבוכה, וזה גורם לי לכעוס ולהרגיש מטומטמת…

–          זה באמת ממש לא נעים להרגיש ככה. אבל תגידי, מה היית רוצה שיקרה?

–          הייתי רוצה שהם יודו לי, ולא יזלזלו בי. בכלל כל הרעיון שלי היה שהילד שיוולד יהיה גם שלי, לא רק שלהם, כי היא הרי היתה השפחה שלי! הייתי רוצה שהם יביאו אותו לפה ויזמינו גם אותי להיות אמא שלו, שיתיחסו אלי כאל אימא שלו יחד עם הגר ונגדל אותו שלושתנו יחד…

–          אז אני שומעת, ותתקני אותי אם אני טועה, שיש לך בעצם צורך עמוק שיראו אותך, שיראו את ההקרבה שלך ואת המאמצים שעשית, שיראו את הצורך שלך שיהיה לך ילד. את מרגישה אולי בודדה, וצריכה קירבה, ואת מרגישה צורך להיות נכללת ולא מודרת מכל החגיגה בבית סביב הילד החדש..

–          כן, זה נכון…

–          ותגידי, דיברת פעם על זה עם אברהם או עם הגר?

–          מה, על מה שאני מרגישה?

–          כן, ככה, פשוט. לשתף אותם ברגשות שלך ובצרכים העמוקים שלך. אולי לבקש מהם, בלי לתת פקודות, רק לבקש דברים שהיית רוצה שיקרו?

–          לא, באמת לא דברתי אתם על זה. רק צעקתי… כי כשראיתי שהיא מזלזלת בי.. מייד נפגעתי והגבתי..

–          את אומרת שהיא מזלזלת בך, אבל זו כמובן פרשנות שלך למעשים שלה. את יכולה לספר לי מה היא עושה שאת חושבת שהיא מזלזלת בך?

–          מה היא עושה? היא מסתכלת עלי ככה בבוז, וחוצמזה היא כבר לא מצייתת לי, כי לדעתה עכשיו היא אשתו השניה של אברהם ולא רק השפחה שלי… אז זה לא זלזול? ואברהם – הוא לא מגן על הכבוד שלי בכלל, אלא משתף איתה פעולה!

–          אז הגר מסתכל עליך בצורה שאת מפרשת כבוז, והיא לא מקבלת ממך יותר פקודות. נכון?

–          נכון מאד

–          ואת מפרשת את זה כאילו היא מזלזלת בך

–          כן, כשאני רואה אותה אני חושבת שהיא מזלזלת בי

–          וזה גורם לך להרגיש בודדה ועצובה, חסרת אונים וכועסת

–          נכון. לפחות את מבינה אותי. מאיפה באת בכלל ככה עם ההבנה הזו? אולי את גם מלאכית, כמו השלושה האלו שבאו פעם לאברהם?

–          לא, לא. אני סתם אישה. אבל את יכולה לראות עכשיו, שרה אהובה, שזו המחשבה שלך בלבד, הפרשנות שלך למעשים של הגר ואברהם, היא שגורמת לך את כל הסבל הזה? (כאן חזרנו לשיטת "העבודה")

–          כן, אני רואה, שהמחשבה שלי שהגר מזלזלת בי ואברהם לא שומר על כבודי המחשבה הזו היא שגורמת לי סבל.

–          בואי נעשה רגע תרגיל מחשבתי, בסדר?

–          בטח, מה שתגידי יקירתי המלאכית.

–          אם לא היית יכולה לחשוב את המחשבה הזו "הגר מזלזלת בי, ואברהם לא שומר על כבודי" מי היית?

–          מי הייתי בלי המחשבה הזו? המממ…. אני חושבת שהייתי פשוט אישה שמחה. הייתי שמחה בשביל האיש שלי שיש לו ילד, כי הוא כל כך רצה ילד…

–          מה עוד? מי עוד היית בלי המחשבה "הגר מזלזלת בי"?

–          הייתי משוחררת ופתוחה ומודה לאלהים על כל הטוב שנתן לנו… הייתי שמה לב שהשמש זורחת ויש ציפורים בשמים ושאנחנו התברכנו בשפע רב…

–          אז זה בעצם לא הגר שגורמת לך להרגיש כל כך רע, אלא המחשבה שלך עצמך..

–          איזה מצחיק זה. את צודקת. צחוק עשה לי אלהים, כל השומע יצחק לי…

–          עכשיו בואי נעשה עוד תרגיל מצחיק, טוב?

–          בכייף

–          האם את יכולה, רק בשביל התרגיל, להפוך את המשפט הזה "הגר מזלזלת בי"?

–          להפוך אותו? מה זאת אומרת? להגיד "הגר לא מזלזלת בי"?

–          למשל… אבל יש עוד צורות להפוך אותו, כמו למשל: לא הגר מזלזלת בי אלא..

–          אלא אני? לא הגר מזלזלת בי אלא אני מזלזלת בעצמי?

–          נראה לך שיש אמת כלשהי במשפט הזה, ככה, רק בינינו?

–          טוב, ברור שכן. אני באמת מזלזלת בעצמי, אני אומרת לעצמי שאני טפשה שנתתי שפחתי לאישי, ושאני לא שווה כלום כי אין לי ילדים ולה יש…

–          אז בעצם זו לא ממש הגר שמזלזלת בך, אלא את ..

–          ווללא, נכון!

–          והאם זו אמת? האם באמת את טפשה ולא שווה כלום רק בגלל שאין לך עדיין ילד?

–          לא, מה פתאום. אני שווה המון! אני אשה חכמה, ויפה, ונביאה… פרעה רצה אותי לעצמו ומלך גרר רצה אותי לעצמו… אני ממש שווה…

–          ובעיקר את שווה כי את בדיוק בדיוק כמו שאלהים עשה אותך..

–          נכון! מי אנחנו שנדע טוב יותר מאלהים כיצד עלינו להיות? ככה אלהים ברא אותי וזה סימן שככה אני צריכה להיות, וזה נפלא, כי אני בדיוק מה שאני צריכה להיות!

–          את רואה שרה, האמנת למחשבה שאת לא שווה כי אין לך ילד, ואז השלכת את המחשבה הזו על הגר, שהיא ה"אחרת" (כאן נכנסת למור קצת תיאוריה של "עבודה עם הצל"), כי היא "האישה האחרת", והיא גם באה מאומה אחרת, הגר היא הצל שלך, היא "שפחה" וקל להשליך עליה את כל מה שאת לא אוהבת בעצמך.

–          נכון (שרה בסיפור הזה קולטת מהר ומפנימה, כי אחרת לא יהיה לזה סוף. חוצמזה, היא בטח היתה אישה אינטליגנטית, אמנו שרה…) בעצם אפשר גם להפוך את המשפט ולומר שאני היא זו שמזלזלת בהגר.

–          בהחלט, שרה, אני חייבת לשבח את רמת הכנות הפנימית שלך…

–          תודה תודה.. זה די לא נעים לראות את כל הזבל הזה שצברתי בתוכי והשלכתי באופן בלתי מודע על הגר ועל אברהם..

–          כן, את רואה עכשיו שבעצם השלכת על הגר את הצל שלך, את מה שלא רצית לראות על עצמך, ואז האמנת למחשבה שהיא אחראית לסבל שלך, ולכן רצית לגרש אותה. חשבת שאם תגרשי אותה הסבל יעלם, אבל הרי לא היא זו שגורמת לך סבל אלא את עצמך..

–          ואת עצמי אני לא יכולה לגרש מעצמי..

–          נכון, אבל את יכולה לעשות עבודה פנימית, לראות את העולם אחרת ולקחת אחריות על השמחה שלך! האם את יכולה לראות עכשיו, לאור השיחה שלנו, דרך פעולה אחרת?

–          כן! אני יכולה להפסיק להאמין כל כך למחשבות שמדכאות אותי…

–          מה עוד?

–          אני יכולה להזכיר לעצמי שאני ממש ממש שווה, ולהפסיק לזלזל בעצמי..

–          נהדר, ומה עוד?

–          את חושבת שאני יכולה להזמין שיחה אינטימית סביב המדורה עם אברהם אהובי ועם הגר, ולחשוף בפניהם את הרגשות שלי, ואת הצרכים העמוקים שלי?

–          אני חושבת שכן. שווה לנסות לפחות… אני חושבת שכל אדם יכול להזדהות עם מה שאת מרגישה.. בטח ובטח אברהם אהובך… זה בטח יגע ללבו

–          ומה יקרה אז? את חושבת שהם יסכימו שנגדל את הילד יחד?

–          לא יודעת. זה כבר תלוי בבחירה שלהם.. אם לא תדרשי זאת, אבל תביעי את הבקשה שלך מהלב, אני בטוחה שהם יוכלו להגיב לה באופן עניני, כי הם לא יצטרכו כבר להתגונן.. אולי תשמעי גם את מהם מה הם מרגישים באמת, מתחת לכל המריבה שפרצה פה. יכול להיות שתשתעי דברים שלא ידעת.. האם את מוכנה לאתגר?

–          כן, בטח. זה מרגיש לי כמו מסע פנימי שיהיה מרתק לפחות כמו המסע מאור כשדים לארץ כנען…

–          יופי. איזה מסע מרתק עומד לפניכם! ואני צריכה לעוף מפה עכשיו

–          לעוף? את בטוחה שאת לא מלאך?

אני חושבת שאת מלאך, שרה אמנו! אם תעשי את כל זה, אני חושבת שתשני את החיים של מאות מיליונים של בני אדם, ככוכבי השמיים לרוב, אין לך מושג…

 מור נמוגה אל תוך העתיד…. שעכשיו נראה כבר לגמרי אחרת… ושרה עמדה נבוכה:

–          "שרה אמנו"? היא קראה לי שרה אמנו? מוזרה הבחורה הזו, אני הרי אין לי ילדים. …

 ———————————–

הערות:

א׳‏.    הפסוקים המתארים את המתחים בין שרה הגר ואברהם מופיעים בספר בראשית פרק טז, וכן בפרק כא, בו מסופר על גירוש הגר וישמעאל.

ב׳‏.    אינני עוסק באופן מקצועי לא בשיטת העבודה של ביירון קייטי ולא בשיטת התקשורת הלא-אלימה NVC, אולם כל השיטות שאליהן הפניתי במאמר מהוות אבני יסוד לצורת החיים שלנו, ותורמות למשפחתי ולתלמידי המון באופן יום יומי. פעמים רבות אני מפנה את תלמידי להשתלמויות בשיטות אלו, והייתי שמח להפנות לכך גם את אבותי, אמותי ואבות אבותי…

ג׳‏.     ראו גם בהקשר זה את הסיפור האלטרנטיבי שכתבתי על יוסף ואשת פוטיפר.

ד׳‏.    ראו גם את הסיום האלטרנטיבי למגילת אסתר (שמופיע בגרסה משופרת בספרי "חגיגה").

 —–

[1] האמת, זה נראה לי סטארט-אפ לא נורמלי. אפשר לעשות על זה סדרות סרטונים די מאגניבות. תמיד חושבים על מי שמגיע מהזמן שלנו לעבר הרחוק כמי שמביא אתו טכנולוגיה חדשה, כל מיני רובים משוכללים שיורים קרני ליזר מדהימות, אבל מה עם "טכנולוגיה פנימית" חדשה? כזו שיכולה לישב סכסוכים לפני שהגיעו לידי מלחמה? מי מרים את הכפפה ופוצח בסדרת טלויזיה בין-לאומית מדהימה? לא לשכוח שהזכויות על הרעיון שלי, הא?