על משנתו הקבלית גזענית של הרב יצחק גינזבורג

על משנתו הקבלית גזענית של הרב יצחק גינזבורג

אוהד אזרחי

(המאמר פורסם בגרסה מקוצרת ב"מוסף הארץ", של ה21 לפברואר 2014.  כאן הוא לפניכם בגרסה המלאה)

בימים אלו מלאו 20 שנה לטבח שערך ד"ר ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, טבח שזכה לפרשנות קבלית מהללת על ידי הרב המקובל ר' יצחק גינזבורג, בחוברת "ברוך הגבר" ובשאר מאמרים מפרי עתו. לפני הטבח נמניתי במשך שנים מספר על חוג תלמידיו של הרב יצחק גינזבורג. למעשה הייתי תלמידו הקרוב, בן בית בביתו, עורך ספריו, מורה לקבלה מטעמו ויד ימינו בתחומים רבים. אחר כך פרשתי. פרשתי ממנו, ובהדרגה גם מכל היהדות האורתודוקסית כולה.

פרדוקס הגאון המטורף

כפי שכתב נכון תומר פרסיקו במאמרו במוסף "הארץ" (21.2.14), משנתו הקבלית של הרב גינזבורג מציעה חידוש מרענן בשדה הקבלה, והחידוש הזה הוא מה שמשך גם אותי, כמו רבים אחרים, ללמוד אצלו. הרב יצחק גינזבורג הוא פרדוקס, שגורם לאנשים רבים לתהות ולגרד בפדחת: איך יכול להיות שאדם כמותו יפיץ משנה גזענית ואלימה, שנשמעת לכל בר דעת כטמטום לאומני שלא היה מבייש את הגרועים שברשעי העולם? כי זאת יש לדעת, בעוד העולם הדתי והחרדי מתבוסס מזה שנים רבות בשלולית רדודה של רבנים בעלי אינטליגנציה מביכה, הרב גינזבורג הוא גאון אמיתי בכל קנה מידה כללי. גינזבורג הוא אדם בעל חשיבה מבריקה, חדשן, בעל חוש הומור מצויין וחולש על ידע נרחב, לא רק ברבדי הנגלה והנסתר של התורה, אלא גם במדעים כלליים, מתמטיקה, פיזיקה, ומוזיקה. גינזבורג הוא בהחלט אדם שיש לו משהו מעניין לומר בכל תחום עיוני בו הוא נותן את דעתו. והנה אדם בעל שיעור קומה שכזה עומד מאחורי המעשים האלימים ביותר של הימין הקיצוני, ואף משמש השראה רוחנית ברורה לכל יהודי החושב לעשות נקמה כזו או אחרת "בגויים"?

אוסיף ואומר עוד: מהכרותי האישית אתו עלי להעיד ולומר שגינזבורג הוא אדם נעים הליכות ועדין נפש. הוא איש חכם, אכפתי, צנוע ועניו, שפשוט נעים להיות בחברתו. אז איך זה שמבית מדרשו של האיש העמוק והמיוחד הזה תצא משנה מטומטמת כל כך, שכל השומעה תצילנה שתי אזניו, כמו הציטוט אותו מביא פרסיקו במאמרו האומר: "חיי ישראל עדיפים על חיי גוי … במצב בו יש חשש (אפילו רחוק) שהגוי יפעל (אפילו בעקיפין) לפגוע בחיי ישראל, הרי אז אין משגיחין כלל בחיי הגוי אלא אדרבה – 'טוב שבגויים הרוג'". איך???

השאלה הזו נוקפת כבר שנים רבות בלבי. כמי שגדל בשומר-הצעיר והיה עוד בנערותו פצפיסט מוחלט, היה לי מוזר למצוא את עצמי בשנות התשעים הולך בעקבותיו של הרב גינזבורג לישיבת "קבר יוסף" שבשכם, למערת המכפלה שבחברון ולשאר "מקומות קדושים", העמוסים בעויינות, שנאה ואלימות הדדית בין יהודים לערבים. בסופו של דבר ניתקתי עצמי ממנו ומחצרו. אני לא יכולתי להסכים עם התמיכה באלימות הלאומנית שלו, והוא לא יכול היה להסכים איתי בגישתי הפתוחה ביחס לארוטיקה החבויה במסתרי הקבלה והשלכותיה על מיניות האדם כיום. דרכינו נפרדו.

במאמר הזה אני רוצה לתמוך במאמרו של תומר פרסיקו ולהוסיף עליו עוד כמה נדבכים החשובים להבנת משנתו הימנית של גינזבורג ותלמידיו.

"מעבר לטעם ודעת"

הרב יצחק גינזבורג פועל, ואף מחדש, בתוך ומתוך המסגרת הקבלית של מסורת חב"ד. במחשבת חב"ד למרות, ואולי בשל, הדגש הרב על החכמה, הבינה והדעת (חב"ד) קיימת האדרה של היסוד האלהי שנמצא דווקא "מעבר לטעם ודעת". ספירת הכתר הקבלית היא הגבוהה שבספירות, והיא נמצאת מעבר ליכולת של התודעה לתפוס בה. ספירת הכתר מתבטאת בנפש האדם כאותה נקודה פנימית ביותר, הדבקה תדיר ומחוברת לאלהות. ברובד הנשמה נקראת נקודה זו ה"יחידה שבנפש", שהיא נקודת החיבור בין הבורא לנברא, או "נקודת הבורא שבתוך הנברא", כלומר החלק האלהי שבאדם, והיא כאמור נמצאת הרבה מעבר לכל מחשבה ותבונה. כבר ספר התניא, ספר היסוד של מחשבת חב"ד, שנכתב על ידי רבי שניאור זלמן (רש"ז) מלאדי, טוען מפורשות שלגוי אין נפש אלהית כלל. הנפש האלהית היא נחלת ישראל בלבד, ולגויים יש רק "נפש בהמית", גם אם הם נראים נחמדים ואדיבים, באמת באמת הם לא. רש"ז עצמו מבסס את דבריו ישירות על כתבי האר"י. הגזענות הזו שורשיה עמוקים…1-Jordan 142-001

אולם זאת יש לדעת: בתוך מחשבת חב"ד עצמה הרב גינזבורג יונק את תורתו מאחד ההוגים הפחות מפורסמים שחיו בימיה הראשונים של החסידות. בימים ההם היתה חב"ד ההיסטורית למעוזם של גאונים מדיטטיביים, שעמקות המחשבה והעיון בנבכי נפש האדם היו עיקר עיסוקם. המיסיונריות המשיחית השטחית, שתנועת חב"ד העולמית מתעסקת בה בימינו היתה זרה להם לחלוטין. אחד ההוגים שהרב גינזבורג מושפע ממנו ביותר הוא רבי אייזיק הלוי אפשטיין מהומיל, שגם הרב אברהם יצחק הכהן קוק הושפע בזמנו רבות ממשנתו. תורתו של רבי אייזיק מהומיל מדגישה את הקשר המסתורי שבין הספירה הגבוהה ביותר – כתר עליון – ובין הספירה הנמוכה ביותר, זו הנושקת לעולם הגשמי והחומרי – ספירת המלכות. זהו קשר מיוחד, כמו כביש עוקף, מסלול מקוצר, שאיננו מתעכב בכל מדרגות הספירות שבין כתר למלכות, אלא מחבר בין המעמקים הנסתרים ביותר של הכתר ובין הצד הכי נגלה של המלכות.

כתוצאה מהקשר הפלאי הזה "ארץ ישראל" שספירת המלכות (או בלשון הקבלית של רבי אייזיק מהומיל "פרצוף רחל") היא נשמתה הפנימית, קשורה בעומקה אל ספירת הכתר העליונה ואל מדרגת ה"יחידה שבנפש". כתוצאה מכך התפתחה בחב"ד הקדומה חיבה יתירה לגשמיות. דווקא מתוך עומק העיון ושיא ההתעלות המדיטטיבית המאיינת את ה"אני" מגלה ההוגה החב"די כי בעולם של הגסות החומרית מתגלה "היש האמיתי" של האלהות עצמה. רבי אייזיק מהומיל במשנתו מפריד בין הרוחניות התלמודית של הגולה ("פרצוף לאה") שהיא אמנם יותר "רוחנית" לכאורה, ובין הרוחניות של "ארץ ישראל" שקשורה דווקא לחומריות, לקיום המצוות המעשיות על ידי הגוף הגשמי, ופחות להעמקת השכל בתובנות עליונות.

על פי משנה זו הגסות הטבעית של "ארץ ישראל" הינה עליונה יותר בעצם מהעדינות הנפשית ובהירות השכל הנדרשת כדי להעמיק בעיון תלמודי או במדיטציה קבלית. קל להבין כיצד ממקום שכזה יכול לראות הרב גינזבורג, (שבעצמו הוא טיפוס מסוג של "פרצוף לאה"), קדושה עליונה שמתגלמת בנוער הגבעות ("פרצוף רחל"), המקיים את "מצוות ישוב הארץ", ופועל בגסות רוח בסגנון "תג מחיר". קל להבין כיצד כל עוד הפעולות הללו נמצאות בתוך גדר התורה וההלכה, ללא כל צורך בעידון ואפולוגטיקה, יראה הרב גינזבורג בפעילות לאומנית גסה הנעשית בחירוף נפש, או אף "מסירות נפש", סוג של גילוי אלהי: זוהי התגלות הכתר במלכות. התגלות ה"יחידה שבנפש", שהיא מעבר לטעם ודעת, המתגלה דווקא בביטוי הגשמי של כח. זו איננה רוחניות עדינה ובורגנית אלא רוחניות של עוצמה וכח של אנשים ש"קרובים לטבע" כי הם חקלאים, עובדי אדמה ורועי צאן (גם אם בינתיים הם נראים סתם כתלמידי ישיבה חפפנים, בעלי הפרעות קשב וריכוז).

ולכן כדאי לשים לב: "החיבור לטבע" במשנתו של גינזבורג, עליו דיבר תומר פרסיקו במאמרו, איננו "חיבור לטבע" כמו שמבינים אותו כיום בחוגי הניו-אייג' או במעגלים השמאניים, ההולכים וגדלים בארץ הקודש. זהו חיבור "לטבע היהודי", ו"לטבע של ארץ ישראל", כאשר קיימת הנחה אפריורית שיש בכלל כזה דבר (!). "הטבע היהודי" על פי הנחות אלו רוצה לקיים את כל מצוות התורה על פי פרשנות חז"ל והשולחן-ערוך (ולכן כאשר בית הדין כופה גבר לתת גט לאשתו נאמר בהלכה ש"כופין אותו עד שאומר רוצה אני" וזה נחשב בבית הדין היהודי כרצון קביל, גם אם הוא הושג על ידי כפיה, איומים או סבל. ההנחה הרווחת בהלכה היא שבאומרו "רוצה אני", אפילו תחת מכבש של כפיה, הרי הוא דובר אמת, כי רצונו העמוק של היהודי הוא בעצם לקיים את מצוות הדת הרבנית. כך סוברת האינקויזיציה היהודית-הלכתית). לפי משנה מסוכנת זו גם "הטבע של ארץ ישראל" רק משתוקק שיהודים (ויהודים בלבד) ישבו בה ויקיימו עליה מצוות שמיטה, או קרבן פסח. הקשר בין העם והארץ נתפס במונחים אירוטיים במשנתו של הרב גינזבורג, ולכן כאשר עם אחר יושב בארץ, הפלסטינים למשל, נתפס הדבר כגבר זר האונס את אשתך ועודר בערוגתה. הקנאה והנקמה נתפסות כתגובה טבעית ואף מקודשת.

לא תמצאו בחוגי הרב גינזבורג או נוער הגבעות טענה שבגלל החיבור לטבע ולגוף מותר ואף מצווה לתת לגוף שלנו חופש מיני, למרות שהארוס של הגוף הוא הדבר הכי טבעי. זאת משום שאין כאן הקשבה לטבע, אלא קביעה אפריורית מה הטבע שלך, כיהודיה, אמור להיות. והטבע שלך שונה לדעתם מטבע הגויה, שהוא טבע נחות ובהמי בלבד, כי על פי משנת חב"ד, הגזענית מעצם הווייתה ושורשה, אין לגוי יכולת חיבור עצמית לעצמות האלהות. הגוי יכול להתחבר לאלהות רק בכפוף ליחס שלו אל ישראל.  כאשר הגוי אוייב את ישראל, אין לו חיבור לאלהות אלא דרך היכלות הקליפות, למעשה הוא מפריע לגילוי האלהות בעולם, ולכן "מחייתו זהו תיקונו".

נשמע איום ונורא? נכון. גם אני חושב כך. אולם יש להבין שחב"ד לא הצמיחה את הגזענות הזו יש מאין. המשפט האומלל: "טוב שבגויים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את ראשו" מיוחס בספרות התלמודית (מכילתא, פר' בשלח) למיסטיקאי הגדול מהמאה השניה לספירה, רבי שמעון בר יוחאי, שהיה תלמידו של רבי עקיבא ונחשב בחוגי היהדות הרבנית לאבי תורת הקבלה ולמחברו של ספר הזוהר.

מרגיז ממלכות1-Jordan 123

מחקר הקבלה מצביע על מקובלים רבים לאורך היסטוריה שראו את עצמם כממשיכי דרכו של רבי שמעון בר יוחאי וחבורתו. מקובלים רבים ראו בדמותו של רשב"י מודל לחיקוי ולהשראה, וכך גם הרב גינזבורג. אולם בעוד מקובלים רבים היו מושפעים בעיקר מדמותו האגדית של רשב"י כפי שהיא מופיעה בספר הזוהר, הרי שהרב גינזבורג מושפע גם מדמותו ההיסטורית של אותו מיסטיקאי קדום, שהיה אופוזיציונר רדיקאלי למשטר הרומאי. בסיפור פטירתו של רשב"י קורא עליו הזוהר את הפסוק מספר ישעיה (יד, טז) "רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת" (זוהר ג' רצ"ו). מספר פעמים שמעתי את הרב גינזבורג מתייחס אל עצמו, ולפעמים גם אל הרבי מליובביץ', באותו הפסוק. התפיסה העצמית היא של מיסטיקאי בדרגה עליונה, המודע לדרגתו המיסטית היחודית (רשב"י אומר "ראיתי בני עליה והן מועטין.. אם שניים הם – אני ובני הם") ולכן איננו מפחד לומר את האמת בפנים, להתנגד לרומאים (או בימינו לדמוקרטיה המערבית), להתבטא באופן שאיננו פוליטיקלי-קורקט במחריד, ולצחוק על הנחרדים, בידיעה שהוא "מרגיז הארץ מרעיש ממלכות".

הקשר ההפוך בין עמלק וישראל

1-Jordan 111-002הרב גינזבורג איננו מבזבז את זמנו באפולוגטיקה. בשל השכלתו הרחבה הוא מודע עד מאד לדמיון עליו הצביע פרסיקו בין גישה הקבלית שלו לתפיסות הרומנטיות-גרמניות שהובילו לפריחתו של הנאציזם. אולם זה לא מרגש אותו. להפך, לשיטתו יש קשר עמוק בין עמלק וישראל. גרמניה נחשבת בחוגים חרדיים רבים לעמלק בגלגולו המודרני. הרב גינזבורג ותלמידיו עד היום מחרימים כל תוצרת של גרמניה, כדי לא להנות מתוצרת "עמלק". אולם אותה משנה שרואה קשר בין הגס והנמוך ביותר אל הגבוה והרוחני ביותר, יכולה להצביע גם על קשר בין ישראל ועמלק: על שניהם נאמרה המילה "ראשית". "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק" נאמר בספר במדבר (פרק כד) ועל ישראל נאמר ""קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהֹוָה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ספר ירמיה פרק ב). עמלק הוא ראשית הגויים, כלומר שורש התופעה הגויית, הכתר של הגויים, ואילו ישראל היא הראשית המקודשת לה'. משום כך יכול הרב גינזבורג להתבטא במודע (!) באופן שלא היה מבייש את התיאולוגים המיסטיים של הרייך השלישי, תוך שהוא סובר שהנאצים העמלקים אכן עלו על משהו אמתי, אבל הם קלטו זאת באופן מעוות: לא הם הגזע הנבחר, אלא אנחנו…

אני תמיד מודה לרב גינזבורג שחשף בפני את פניה הגזעניים להחריד של תורת ישראל. תחת שבט לימודו כתבתי בשמו מאמרים שמצדיקים את התפיסות הללו מהבחינה הקבלית ותלמודית. המאמרים התפרסמו בחוברות שנשאו את השם "מלכות ישראל". רבנים "נאורים" התפתלו על כסאם וניסו להסביר שזה לא נכון וזה לא בדיוק כך. הם ניסו להראות שתורת ישראל היא תורה מוסרית ונאורה, וזה גרם לנו לגיחוך. מנקודת המבט שלנו הם נראו כחנפנים קטנים, שמנסים למצוא חן בעיני החילונים ואומות העולם. אילו למדתי אצל רבנים שכאלו יתכן ולא הייתי עומד על עוצמת העיוות הגזעני שקיים בתוך תוכה של היהדות משחר ימיה.

שורשי המחלה

רק לאחר שפרשתי מגינזבורג ומשיטתו, מחב"ד ומשיטתה ומהיהדות החרדית כולה, התחלתי להתחקות אחר שורשי המחלה הלאומית שלנו. מה שגיליתי הפתיע אותי: שורשיה של היהדות אינם נעוצים בדרכיהם של שבטי ישראל הקדומים, כי אם בתפיסה הרוחנית שהתגבשה בממלכת יהודה, בסמוך לחורבן ממלכת ישראל, כתגובה פוסט טראומטית לכך. לא אאריך כאן, אך ככל שהעמקתי לחקור את שורשי היהדות ותפיסותיה הגזעניות והשובניסטיות כך גיליתי עד כמה אין זו אלא תרבות רוחנית חדשה יחסית, שנוצרה על בסיס התרבות העברית הקדומה תוך מחיקתה של הראשונה והחלפתה בשניה. בתרבות העברית העתיקה היו כמובן מלחמות עקובות מדם עם הגויים השכנים, אבל לא היתה שם תפיסה גזענית מתיהרת. התפיסה של ישראל כעם בחירה ועם סגולה הלכה והתגבשה דווקא עם התבוסות והחורבנים, כתגובה פוסט-טראומטית, של רגשי נחיתות, המתבטאים כפיצוי ברגשי עליונות ילדותיים.

כשאדם פרטי חווה טראומה אנחנו מבינים שהוא זקוק לטיפול. אנחנו מבינים שאם הוא לא יטפל בעצמו מה שיקרה זה שהוא יסדר לעצמו באופן בלתי מודע שחזורים של האירועים הטראומטיים, שיאשרו לו שוב ושוב את תמונת הממציאות שלו. כך קרה לאומה היהודית. הטראומה הלאומית הראשונה (חורבן ממלכת ישראל) לא טופלה. היא הניבה תיאוריה פוסט טראומטית שנכתבה ונשזרה אל תוך התורה עצמה, וגרמה למלך יאשיהו לשחזר באופן בלתי מודע את הטראומה הלאומית, ולגרום לטראומה גדולה עוד יותר: התמוטטות ממלכת יהודה עצמה. משם המשיכה התיאולוגיה הדתית היהודית החדשה להתעצם דרך עזרא ונחמיה ו"אנשי הכנסת הגדולה" שחזרו לציון טראומטיים, פגועים, ותגובתיים, והם שהניחו את היסודות הממסדיים עליהם נבנתה עם השנים הדת היהודית. הדת החדשה שגיבשו עזרא וממשיכי דרכו החז"ליים נוצרה מראשיתה כדת גזענית (עזרא כפה על העם לגרש את הנשים הנכריות), מתבדלת, מתנשאת, דת שאיננה עוסקת באדם אלא ביהודי, ואיננה עוסקת בתיקון העולם, אלא כפועל יוצא של "ביאת המשיח" היהודי, שיוכיח לכל באי עולם את עליונות ישראל, עליונות הדת היהודית, קדושת ארץ ישראל ויחודו של אלהי ישראל. המשיח היהודי יכפה (כלשון הרמב"ם) את התורה על האנושות. קל לראות כיצד הנצרות והאיסלאם ספגו מתוך הרעיון הדתי היהודי את מחלת היוהרה אלא שבגלל שלהם, שלא כלישראל, היה כח פוליטי וצבאי, הם גם מימשו אותה בפועל, מה שנמנע מיהודים לעשות עד ימי ממלכת העוזי בגבעות השומרון.

לדעתי עלינו להבין זאת היטב: היהדות (בהבדל מדרכם של שבטי ישראל העבריים הקדומים) היא דת פוסט-טראומטית. העם היהודי הוא עם פוסט-טראומטי, שלא זכה לטיפול קולקטיבי, ולכן היה שותף באופן בלתי מודע ליצירת טראומות היסטוריות חוזרות ונשנות, בדמות גירושים, פוגרומים ושואות. גם כיום לא ינוחו ולא ישנו מנהיגיו עד שיצליחו להוכיח לעצמם ולשאר העולם שגם הערבים והאיראנים הם בסך הכל גרסה נוספת של שונאי ישראל העמלקים, שרוצים כרגיל להשמידנו והקב"ה כרגיל יצילנו מידם, עד הפוגרום הבא.

כבר שנים שאני חוזר וטוען שעלינו לקחת את עצמנו כקולקטיב לטיפול. זו לא בושה להיות אדם שזקוק לטיפול. הבושה היא להיות עיוור ולא להכיר בכך. הדת היהודית הממוסדת ניתקה במכוון את היהודי מהטבע, מהאנושות הכללית, מהנשיות (שיש שיטענו שזו "הטבע") ומהארוס. במאמרים אחרים הארכתי בכך ולא ארחיב על כך את הדיבור כאן. מה שחשוב לנו להבין ביחס לרב גינזבורג ושיטתו, זה שהוא מודע לניתוק של עם ישראל מהטבע, ובדרכו הוא אף מנסה לתקן זאת, כפי שניסתה החסידות בימיה הטובים לעשות[1]. החסידות נכשלה במשימתה כאשר ניסתה להחזיר את הויטאליות הטבעית לעם ישראל, אך מבלי לחרוג ממש ממסגרת ההלכה היהודית (שמטרתה האינהרנטית היא ניתוק היהודי מהטבע[2]). משום שהרב גינזבורג מכפיף עצמו להלכה היהודית אין הוא יכול להרשות לעצמו לחזור באמת אל הטבע, ואל היסוד האלהי הפראי שבטבע. הוא רואה עצמו כמי שחייב להכפיף את הטבע להנחות מוזרות שבאות ממוחם הקודח של יהודים הלכתיים, שכתבו ספרי הגות וקבלה בגולה הדוויה. אין במשנתו של הרב גינזבורג חזרה אמתית אל הטבע או אל הארוס המלא, אלא נסיון מודע לתקן את הניתוק הגלותי מהטבע על ידי חזרה ל"ארץ ישראל" תוך הנחות אפריוריות המונחתות עליה "מלמעלה", מהמינד, הנחות גזעניות שהינן האינהרנטיות לדעתו להלכה היהודית כאשר לא מנסים ליפייף אותה.

 

משיח משיח משיח

אולם גישתו של הרב גינזבורג נשענת לא רק על ההלכה היהודית, אלא במידה שווה גם על התפיסה המשיחית אקטיביסטית של הרבי מליובביץ'.אני זוכר היטב תלמידים של הרב גינזבורג שראו בו, בגינזבורג, דמות משיחית. הימים היו ימי האינטיפאדה הראשונה, והרבי מליובביץ' עדיין היה חי ובועט. הרב גינזבורג התנער מכל וכל מהנסיונות להדביק לו תוית של משיח, והפנה את התוית הזו כלפי מעלה – אל הרבי מליובביץ', שבדיוק באותן שנים החל לפזר עוד ועוד רמזים בדבר משיחיותו שלו. מאז הלך והתקבע הרב גינזבורג במחנה המשיחיסטי של חב"ד. זהו מחנה שמתבסס על דבריו של הרבי "אדוננו ומורנו מלך המשיח" מליובביץ' כגילוי אלהי נוסף, לצד התורה וההלכה, גילוי שדוחף לאקטיביזם משיחי, ולהתנהלות שלא ממש דופקת חשבון לדרכי הגויים ולנימוסיהם הדמוקרטיים, או למה שמכונה על ידי חילונים נאורים בעיני עצמם "שלטון החוק". יש רק שלטון אחד מבחינתם של המשיחיים: שלטונו של מלך המשיח, וכל השאר אינו יותר מהבל שעתיד להתמוטט בקרוב בימינו ממ"ש (ראשי תיבות של שמו של הרבי: מנחם מנדעל שניאורסון). זה לא צחוק. זו אמת. החוק הישראלי הוא צרה שצריך להתמודד איתה לפעמים, כמו כל חוקות הגויים, אבל אין לו תוקף של אמת, והוא חיוור ומגוחך לעומת הצורך להיות נאמנים לאמת הגדולה של הקבלה המשיחית הימנית קיצונית של חב"ד.

כמו אקטיביסטים אחרים גם הרב גינזבורג ותלמידיו מונעים מתוך חוסר סיפוק עמוק מהמציאות. כל מי שמייחל לאיזה משיח שיבוא ויהפוך סדרי עולם מונע מכך. בזה הם שותפים למרבית הציבור הישראלי שהופך ליותר ויותר מתוסכל מיום ליום, כאשר מסתבר לו שהוא חי בתרבות נצלנית וצינית, שחזירי ההון-שלטון מושלים בה ביד גסה. אולם בעוד האקטיביזם החברתי מנסה ליצור אלטרנטיבה אזרחית הוגנת, האקטיביזם המשיחי-דתי מנסה לפרק את הקיום כולו כדי שדרך סדקי השברים של תרבות השקר תזרח לה "האמת". משברים, מלחמות ושאר רעידות אדמה נתפסות כאירועים חיוביים, שיכולים לנער את המציאות מתרדמתה ולעזור למשיח להגיע מהר יותר. משום כך תופעות כמו הטבח של גולדשטיין בחברון ועוד מעשי אלימות שמזעזעים את הציבור הישראלי ה"שפוי" משמחות את הרב גינזבורג ואנשיו, דווקא בגלל שזה מזעזע את הציבור. הלא כבר נאמר שהוא רואה עצמו כאותו "האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות".

כשזה קם זה נופל

הרב גינזבורג רוצה נקמה. מבחינתו נקמה קשורה לתקומה. לא לחינם השורש הלשוני ק.מ. עומד בבסיס הנקמה והתקומה. מבחינתו כמו מבחינת הרבי מליובביץ' המצב כיום הוא ש"יד ישראל תקיפה" ואל לנו להתקפל ולהראות סממני חולשה. חולשה מזמינה לדעתו רק שפיכות דמים נוספת, ומשום כך אין היא מועילה לא לישראל ולא לגויים, כי היא מפתה אותם, את הרשעים האלו, לעשות עוד ועוד מעשים של ביזה ורצח. הרב גינזבורג רוצה שהפאלוס הישראלי יתרומם ויקום ניצב וגאה, ונקמה (מדוייקת עד כמה שניתן, לשיטתו) מקוממת את כבוד ישראל שהוא כבוד אלהים עצמו.

אולם כפי שאמרתי גינזבורג לא פועל בחלל ריק. מבחינתו הגויים הם סעיפים של הארכיטיפים של "עשיו" ושל "ישמעאל", שהם פסולת שהזדקקה החוצה מהזהב הטהור שהוא יעקב – הארכיטיפ של עם ישראל. רבקה היתה הרה לשני תאומים. כשהשנים השתובבו לה בבטן היא הלכה לשאול מה הענינים אצל איזו נביאה שמאנית מקומית יש להניח. וכך נאמר לה: "שני גויים בבטנך (ולא אחד) ושני לאומים ממעייך יפרדו". רש"י בפירושו לתורה מצטט מיד את מדרש חז"ל : "ממעיך יפרדו – מן המעים הם נפרדים, זה לרשעו וזה לתומו". כלומר הגויים מעצם הגדרתם ומבטן הורתם נולדים לרשעות, ורק אנחנו, היהודים, נולדים לתום. כמה תמים וזכים אנחנו זה הרי ידוע. אך הפסוק ממשיך: "ולאום מלאום יאמץ", ומפרש רש"י שוב: "לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל". והנה לכם שורש התודעה המוליכה את התרבות היהודית כבר אלפי שנים: אין זו תודעה של win win, אלא תודעה של win lose. תודעה שמניחה הנחה אפריורית שכשהגויים על הגובה אנחנו נופלים. רק כאשר אנחנו נקום, ותקומתנו קשורה לדעת הרב גינזבורג בנכונותנו לעשות נקמה בגויים, הם יפלו. זה או אנחנו או הם.

זהו לדעתי שורש הבעיה. התודעה האנושית הגלובלית מתפתחת כיום להכיר בכך שהכל קשור בכל. בין אם זה בעולם האקולוגי ובין אם זה בעסקים. מודל של win – lose איננו מקדם אף אחד באמת להצלחה, אלא את שני הצדדים להפסד וקריסה. גילינו את זה באקולוגיה, שלא ניתן לנצל אזור מסויים על פני כדור הארץ בלי שכל הפלנטה תפגע במוקדם או במאוחר. גילינו את זה בעסקים, שעסק מצליח לא רואה בעולם שדה קרב, בו האחר צריך להפסיד כדי שאני אצליח, ואנחנו מגלים את זה כיום גם במרקם החברתי, שבו אין מצב ששכבה חברתית אחת תחיה ותשגשג על חשבון האחרות לאורך זמן. ברור הדבר שימיהם של הטייקונים בצמרת ספורים הם וקריסת המערכת הישנה כולה ממשמשת ובאה, כי היא בנויה על תודעה של אחד על חשבון השני. הגיע הזמן שנבין זאת גם במרחב התיאולוגי: כל תיאולוגיה אתנוצנטרית, שבנויה על "הם או אנחנו" שייכת לתודעה שהביאה את עולמנו לסף קריסה אקולוגית. הרב גינזבורג מקדם תיאולוגיה קבלית מורכבת ומסובכת[3] ששיכת לתודעה הישנה הזו.

לעניות דעתי עלינו לפתח כיום תפיסה תיאולוגית שמעודדת גישה של win win. עלינו למצוא דרך לחגוג את החגים  בסגנון win win ולהפסיק לחגוג את מפלת שונאינו, פרעה, המן או "היוונים". הדור שלנו צריך לפתח גישה פוליטית ורוחנית שמבינה שרק כאשר לכולם יהיה טוב גם לי יהיה טוב, כי הכל קשור בכל, וזה מובנה של האחדות האלהית.

אוהד אזרחי. בית אורן. אדר תשע"ד 2014.


[1]   לימוד ההיסטוריה של הרעיונות ביהדות יכול להצביע על זרמים שונים שניסו לאורך ההיסטוריה להבריא את הקולקטיב היהודי, כאנטי-תיזה למגמה הפוסט-טראומטית שיצרה את היהדות. במובן מסויים הקבלה כולה היא ניסיון להשיב ליהדות חלק מהעיזוז המיתי שאבדה כאשר בשחר ימיה ניתקה עצמה מהמיתוס (בספרנו המשותף "בסוד לויתן, עיון מיתופסיכולוגי במחשבת ישראל", מודן 2005, הרחבנו על כך ד"ר מיכה אנקורי ואנוכי). חסידות הבעל שם טוב היתה גם היא חלק מאותם זרמים שנענים לבקשת האורגניזם היהודי להבראה, אך בשל כפיפותה להלכה ואי יכולתה לעמוד באומץ על עצמיותה החדשנית כנגד התנגדותו של הגאון מוילנא, נכשלה מיד והפכה לתנועה מנוונת המתהללת במיסדים בעלי חזון גדול.

[2]  על הרפלקסיה הפנימית של חז"ל בדבר הכוונה הברורה של אנשי הכנסת הגדולה לנתק את היהודים מהטבע ומעוצמת היצר המיני כתבתי כבר ב 1997, במאמרי "שניים כרובים" (בתוך: יצחק חיותמן ואוהד אזרחי, הישן יתחדש והחדש יתקדש, הארות למשמעות המקדש, בהוצאת האקדמ-יה לירושלים, 1997). במאמר זה פירשתי לראשונה את האגדה התלמודית על שני גורי האריות של אש, שמיצגים את הפגאניות והמיניות, שיצאו מבית קודש הקודשים, ונכלאו על ידי אנשי הכנסת הגדולה בדודי עופרת כדי לחסום את קולם לבל ישמע. פירשתי את האגדה הזו כרפלקסיה חז"לית עצמית על הטרנספורמציה העמוקה שערכו עזרא ובני דורו בדרכי הרוח של העם העברי כאשר יצרו את היהדות החדשה של "עם הספר" וויתרו על התרבות הנבואית הקדומה. פרסומו של מאמר זה היה לצנינים בעיני רבנים רבים, והיה גם מה שסתם את הגולל על יחסי עם הרב גינזבורג. לאחר שנים פרסמתי את הדברים שוב, בעריכה חדשה בספר "בסוד לויתן".

[3]  דרך אגב: בגלל מורכבות תורתו רוב תלמידיו של גינזבורג לא מסוגלים לעקוב אחר הרצאותיו באמת. הם לרוב רק מהנהנים בשביעות רצון זחוחה, מתוך הכרה בכך שרבם גאון הוא.

17 תגובות
  1. רחל
    רחל says:

    המאמר הזה רק מוכיח שלא כל מי שלומד/מלמד קבלה הוא מקובל. הדרך היחידה ללמוד קבלה זה בשיטת ה-WIN WIN .זו הקבלה שאני מכירה ומנסה לחיות . המשיח הוא לא אדם אלא מודעות ,תפיסה קולקטיבית,שבה אנשים דואגים לאחרים לא פחות משהם דואגים לעצמם.הדאגה אמורה להיות לכולם: דומם צומח חי ולאדם ללא הבדל של דת גזע ומין.כול תורה שמטיפה לפגוע במישהו בכדי להרוויח משהו ,רחוקה מהאמת.

    • אזרחי אוהד
      אזרחי אוהד says:

      רחל, להגיד "הדרך היחידה ללמוד קבלה זה…" זו גישה לא לעניין לדעתי. יש דרכים רבות. את לא חייבת לאהוב אותן או להסכים איתן (אני לא מסכים עם רבות מהן) כדי להכיר בקיומן. הרב גינזבורג הוא מקובל גם אם זה לא מוצא חן בעיניך.

      • מוסא מנחם
        מוסא מנחם says:

        מאד מעניין… וגם מאד מטריד!! קשה לראות איך ניתן לפתח גישה תיאולוגית חדשה, בהתחשב בעובדה שהגישה של הרב גינזבורג נמצאת בבסיס הגישה הקבלית של הרשב״י, כפי שאתה מציין. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה…!
        תודה על המאמר המעניין ומאיר העיניים.
        מוסא

        • מרים זיסלוביץ
          מרים זיסלוביץ says:

          גזענות היא גועל נפש מסוכן, והגזענות היהודית פסולה לא פחות מהגזענות הנאצית. וכן, תמיד מוטב לראות את הטוב בזולת כדי להופכו מרַע לרֵעַ, אבל התופעה האירנית עם שנאתה הלא הגיונית כלפינו פורצת סדק בהשתכנעות שלי שלא לפרש את עמלק כאויב חיצוני, הסטורי וכרוני שלנו, שנולד כדי להכחיד אותנו ומוטב שנכחיד אותו לפני שיבצע בנו את זממו. ועוד בשנה שיש בה אדר כפול… אמנם נסתם סוף סוף פיו השוטה של אחמדינגאד, אבל הפצצה מתקתקת לה ושוב אנחנו נושאים עיניים לגאולה ממקום גבוה יותר ממעצמות העולם. לא כך?

          • אילן נוב
            אילן נוב says:

            מרים יקרה – גזענות יהודית וגזענות נאצית. אתמהה. הראשונה אומנם כולה יוהרה אבל אינה מבקשת להניח מגפה על עולם ומלואו ולומר לזה אין זכות קיום וזה קיומו כעבד.

  2. גיא
    גיא says:

    אוהד יקר
    באותה מידה שתענוג לקרוא, ככה גם עצוב.
    התודעה הפלורליסטית, הומניסטית, קוסמוצנטרית שאתה מייצג עדיין מאוד נדירה.
    לעומתה התודעה הגזענית של "הייצוג והפירוש שלי להוויה האולטימטיבית מוצלחים משלך" המיטה וממשיכה להמיט אסונות על כלל האנושות, מעבר לפוסט טראומה שלנו. מסכים לחלוטין שדרוש ריפוי קולקטיבי. אלא שהתנאי הראשון הוא שהחולה יכיר במחלה. נראה שהיום הזה עוד רחוק רחוק…
    גיא

  3. ישראל אריאל
    ישראל אריאל says:

    שרש הווין-ווין הוא בגישה פנטאיסטית. אם ההנחה שמה שרוצים טמון במציאות, ומה שצריך זה פשוט לחשוף אותה, כי אז ריבוי החשיפות וריבוי ההתקשרויות ביניהן עשוי להוביל להצלחה, בפרט אם מאמינים שהמציאות ניטראלית בעניני טוב ורע, ולא מכילה קטבים. הקטבים הם רק שיבושים כתוצאה מזה שפלוני חשף חלק אחד מהאמת הכוללת ומשנהו חלק אחר.
    לדעתי האלילות הזאת מחמיצה את עומק הקיום האנושי. הלה נוכח דוקא במתח שבין הקיום למקורו העלום ממנו, והשופט ותובע אותו. פירוש: כמו שאדם מגיע למעלתו דוקא דרך זיהוי יחודיותו, ולא בתור שותפה במערכת בלבד (כלומר, אני יחודי בלבן ואתה יחודי בשחור, כך שיחודיותנו טפלה למכלול המציג את היחודיות כמשלימות זו את זו), אלא כאשר מזהה ש"אין כיוצא בו", ואל להם לחייו להטפיל עצמם, ואל לו לגלות עצמו לפי ניתוח היכן יכול להביא הכי הרבה תועלת. ק"ו ה', עולמו אינו שיקוף מאוזן שלו, אלא נקודת מוצא לחפשו. הוא אינו מכלול העולם אלא קדוש ונישא ממנו. כיוון שכך, תקוות העולם היא בחריגה מתוך עצמו, ובחריגה לכיוון מסויים, כי כשחורגים לכל הכיוונים זו לא חריגה, זו התפשטות עצמך. זיהוי ה' כאחר יוצר "רומנטיקה בריאה", יוצר השתנות רצינית. זיהוי ה' ככל הדברים והיפוכם, כמכלול הקיים, יוצר ניוון על אף כל הישגיו, כי הללו אינם מצטרפים לדמות אופיינית, המעוררת לפנות אליה ולחרוג מעצמנו לקראתה.
    באום כתוב מאחור חזון ישעיהו כי יכתתו חרבותם לאתים. החזון הזה נאמר על הר שהופך את העולם ממישורי לתבליט בו מטפסים. לאום, כפי שרואים אין הרבה סיכוי, כי אינו מציע שום חוט שדרה מחולל משמעות לכל התפזורת הנאספת בו.
    בקיצור, קשר חי עם ה' הוא קשר עם דמות שיש לה העדפות והתנגדויות, והללו אינן נקבעות לפי מידת התועלת שבהן לקיום העולם, אלא מתוך רוממותו העצמית והיחודית של ה', ואילו אתה מציע קשר מיסטי ולא חי אל שרשי ההוויה, לא פונה ומתייחס, לא מתקדם ונכשל, ננזף ומניב עידוד, אלא מין התחברות לעצמנו, מתוך הנחה שיתגלה מה שיתגלה בתוך עצמיות זאת, אין שיפוט על כך מבחוץ.

    • אזרחי אוהד
      אזרחי אוהד says:

      שלום ישראל. אהבתי את המשפט הראשון (למרות שגיאת הכתיב) "שרש הווין-ווין הוא בגישה פנטאיסטית. אם ההנחה שמה שרוצים טמון במציאות, ומה שצריך זה פשוט לחשוף אותה". זהו ניתוח יפה. אני אכן קרוב לגישה הפנתאיסטית אבל למעשה אני קרוב יותר לתפיסה הפנאנתאיסטית
      ודומני שפסוקים הידועים לך, כמו "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" או כל התורות החב"דיות המדברות על "אין עוד" ו"אין עוד מלבדו" וההבדל ביניהם תומכים למדי בגישה שכזו.
      השחקן גיל אלון שאל אותי פעם מה דעתי על הקביה הזו: "אלהים הוא כל מה שקיים וכל מה שלא קיים", וקניתי אותה מייד.
      לשון אחר – כללות היש והאין.

      האם המציאות ניאוטראלית בעינני טוב ורע? אינני יודע דבר על המציאות עצמה. אבל אני יודע שקטגוריות של טוב ורע הן מאד מאד אנושיות ותלויות השקפה, ותלויות גם במצב התודעה. במצבי תודעה שונים מה שנחשב בדרך כלל רע יחשב כטוב. והדת משמשת כלי נפלא לשם כך. כבר אמר אחד הפיזיקאים (לא זוכר את שמו) שכדי שאנשים טובים יעשו דברים רעים צריך דת.
      לצערי הייתי נכח בכך לא אחת במהלך חיי בקרב "המתנחלים", הן בישיבת שכם והן בבת עין. אנשי הרב יצחק הם בהחלט "אנשים טובים". אבל כדי שהם יעשו דברים רעים, ואפילו מחרידים, לשם כך נדרשת דת. והדת בפירושיה הגינזבורגיים תומכת בהרבה הרבה רוע, באיצטלה צדקנית. ממש כמו שאנשי האינקויזיציה הנוצרים חשבו שהם מיטיבים עם לקוחותיהם כשהם מענים אותם, או כשם שמתפוצצי החמאס סוברים שרצח יהודים זו מצווה ששווה למות למענה. אותו מנגנון פסיכולוגי, רק שאצל הרב יצחק הוא מופיע מאד אינטילגנטי.

      והנה עוד פנינים מתגובתך:
      "לדעתי האלילות הזאת"…. והנה קבעת אותי כעובד אלילים.
      "מחמיצה את עומק הקיום האנושי. הלה נוכח דוקא במתח שבין הקיום למקורו העלום ממנו" – מקורו העלום ממנו גם הוא חלק מהמציאות, שיש לה רבדים רבדים, גבוה מעל גבוה. אבל מבחינתך המקור אינו רק מקור אלא גם "שופט ותובע", ואני מניח שהוא שופט על פי הקריטריונים של "תורת ישראל"??

      כתבת עוד בזכות הקשר החי עם ה' כ"אחר אולטימטיבי. "קשר חי עם ה' הוא קשר עם דמות שיש לה העדפות והתנגדויות". אולי יעניין אותך לקרוא
      את מאמרי "אלהים אינו ישות"
      ובהקשר זה אומר רק את הידוע לך, כי יש דרך להתיחס לאלהי בשלושת הגופים של הואהיא, אתה, וגם אני. מתן דמות לאלהי היא בבחינת גוף שלישי או גוף שני, והיא משקפת מצב תודעה מסויים, והכרחי לפעמים. היא אכן יכולה לחלץ את האדם, לפעמים, מהתבוססות במציאות הנגלית וכמגדלור ללכת לאורו וכנר לשאוף להשרף בו כעש. אך חובה עילנו לדעת כי אין זו עצמות האלהות אלא פרצופים בלבד. פרוטוקול פסיכולוגי לתמסורת התקשורת בין האלהי והאנושי. וכל זה טוב בעיני כל עוד האלהים שלך לא אומר עלי משהו, ומחייב אותך לעשות לי משהו. אז זה מתחיל להיות בעייתי מאד. כאן אני מחבב את החילונות ומעדיף אותה אלף מונים על כל ביטוי דתי. אני אפילו רואה בה סוג של דבקות מלאת הומור. כי ברגע שאלהיך אומר לך לגנוב (כמות הרבנים החשודים בהונאות מעלה חשד כזה) לרצוח (ערבים, כופרים, שבתאים, נואפים.. יו ניים איט), או להגביל את חירות חייו של אדם אחר באופן כלשהו אני אישית מעדיף שתהיה אינסטטוציה חברתית, יחסית מאד, שאינה מתיימרת אפילו לבטא איזו אמת נשגבת, שתגיד לך להמשיך להקשיב לאלהיך מאחורי סורג ובריח. אבל כל עוד אלהיך הפרסונאלי עד מאד מהווה עבורך מחולל געגועים המאפשר לך להחלץ מעצמך שלא על חשבון חירותי שלי – הכל סבבה!
      כן, אני מכיר בכך שהאמת איננה נגזרת בהכרח מתועלתה או אי תועלתה. אבל זו גדולתה של החילונות במובן זה שהיא לא מבקשת לשפוט על פי האמת, אלא על פי התועלת דווקא. הזקת לעולם – תשלם. גם אם עשית זאת מתוך אמת נשגבת עד מאד.
      אוהד

      • ישראל אריאל
        ישראל אריאל says:

        אז התביעה מהאדם לזהות/לנאמנות לא קשורה בכלל לאלקים. והאדם מוצא עצמו רפוי ונינוח, ירצה, יעמיק, ירצה, ישאר שטוח, ירצה, יכנס להרפתקה, ירצה, יסגור את ספר המתח, סוף סוף הכל כלול באלקים. וגם לגבי הרוע, החברה תכעס, אלקים אדיש.
        אני חושב שזה מזייף את כל מה שצועק בלב לאלקים, כמו שאני חושב שחוסר התקשרות רצינית בין איש לאשתו זה התכחשות לאלקים התובע נאמנות, כי כך כביכול אופיו. להגיד שאלקים הוא הכל, ופניו אינן הוא היינו ההפך מלברוא את האדם בצלמו, היינו לרמות את האדם על ידי הצלם שניתן לו, ובעצם הרחיק אותו מאלקים האמתי חסר הצורה.
        אפשר כל היום לאיים על המוסר והדת בשם האינקוויזיציה, כמו שאפשר לאיים על האבולוציה בשם הנאציזם. זה לא רציני. צריך לדון לגופו של ענין אם על החברה האנושית לעצב תרבות ולהעדיף אותה ולהלחם עליה, או להחליט שמה שחשוב בחיים זה רק אדמה ואמצעי קיום ורק עליהם שווה להלחם.
        כי אם שווה להלחם על דברים אחרים עדיין אין זה אומר שכל הצדדים צודקים, אדרבא, להפך, אבל מבחינתי שטיפת מוח דמוקרטית להמונים "ללא אלימות" והשחתת עדינות הנפש מכח תרבות דורסנית זה לא פחות חמור מאינקוויזיציה, זה רק פחות מאשים, כי אפשר לטעון שהמחטיא אינו שיטתי ומודע, אלא עושה כלאחר יד. (העולם השבע של היום עוד לא הוכיח יכולתו לעמוד באתגרים מוסריים, ונדמה שכל אימת שהללו משחרים לפתחו הלה ממש אינו מגלה סבלנות כלפיהם. זה לא חכמה להתייהר כששום דבר לא באמת אכפת לך, וכשיבוא דבר כזה אתה עלול להתגלות חסר חוט שדרה מוסרי בעצם, אתה היינו התרבות הנוכחית).
        ועכשיו, אינני סבור שאוכל לשכנע אותך בעמדה היהודית הבוחרת והמתווננת, המבדילה מהותית בין טוב לרע והמעיזה ללחום על העדפותיה, כי ניכר היטב עד כמה תפיסת המזרח הניטראלית קרובה ללבך, ועד כמה נאמנות וברית וכיו"ב נתפסות אצלך כמילים מחניקות (בעוד אצלי הם המושגים המחלצים את האדם מלארגן את כל היקום סביבו); אבל אני חושב שזה לא הוגן לגייס אליך את היהדות.
        הטענות שלך על ממלכת יהודה וכו' נאמרות כאן בפורום שכמדומי רבים מאד מן הקוראים בו חסרים כלים מינימאליים לבדוק את נכונותן. סוף סוף אין כמעט טקסט עברי חף מן הבחירה, בין אם מדובר בנביאי ממלכת ישראל ובין אם מדובר במזמורים שכפי הנראה חוברו בממלכה זו, ורק "המקום אשר יבחר ה'" כנראה לא התקבל שם, בגל שרבים לא קבלו את הקדשת שלמה כרצון ה'. אבל על עם ישראל וארץ ישראל שרק אותם יודע ה' מכל משפחות האדמה, לית מאן דפליג.
        גם הניתוח הפסיכולוגי לדעתי אינו מכובד. יש פסיכולוגית יונגאית (שכחתי את שמה, אתה, כתלמיד חבר למיכה אנקורי ודאי זוכר) שכתבה ספר "אשה" (כמדומני כך שמו) ובו שיערה שכל מהפכני עולם, לו היו זוכים לטיפול פסיכונאליטי היו מסורסים ממהפכנותם. בטח אפשר לקשר את כל האכפתיות של משה כנגד עוול לילדותו העשוקה, וכו' וכו', אז מה?
        יותר סביר שאם מין "פוסט טראומה" כזאת מחזיקה מעמד כל כך הרבה שנים, ושואבת אליה כל כך הרבה אנשי פלא, שמדובר במשהו אמתי בנפש לא בתאונה מצערת. ההתיחסות למה שהחיה המונים רבים כל כך ואנשים גדולים כל כך כ"טמטום" לטעמי היא זולה.

  4. יאיר כהן
    יאיר כהן says:

    שלום,
    תודה לשיח.
    ברשות, אולי וניתן לקרוא להצעות של הרב יצחק גינזבורג, הצעות של הרב יצחק גינזבורג.

    כפי שאני מבין, המקרא מציע לראות באלוהות ה'אחת' מקור לכל הדברים. ההתקרבות למציאות מבקשת להתקרב אל כל המצבים. אכן, זה מבלבל מול תפישות של טוב/רע, בסדר/לא בסדר, נכון/לא נכון…..
    ולכן החיבור בין ה'גבוה ביותר' ל'נמוך ביותר', נותן תחושה כמו של חיבור אל הכול. בתחושה שכזו מתעוורים אל כל האמצע. וכמובן שאין סיכוי להגיע אל ה'קצוות'. אני עוד לא מכיר משהו שיכול להחזיק בלי מרכז מחבר.
    תפישות הקבלה, שוב להבנתי, עוסקות ב קבלה. אם יש גורם אחד שברא את הכל, הרי קבלה מקבלת הכל. ליצור הפרדות בשם הקבלה זו עוד דרך לספר על תעתוע. שהרי בבסיס דברים יש את העבודה הזרה. ומאי זו, כל עשייה הגורמת לזרא. מקור הבעייתיות בעולם הוא הזרות בעוד שהקרבה מהווה פתרון לכל בעיה.
    לתרץ גבהות, מידור, מדרגות ושאר חברים דומים בשם הקודש, מהווה דרכי רוב התרבויות שהסתאבו להם. הגורמים שהתפתחו בימי עליית המדרגה בהיסטוריה של הקבוצה היהודית, כמו שציינת אוהד יאשיהו, רשב"י….היו אמורים לעשות קודש. לעשות תהליכים ופעולות שיבינו כי הבעיות נובעות מהתנהגות של נפרדות/ניכור אל מול נסיבות רומזות. אל מול השליחים, הגויים, המציקים. שהרי עמלק בא לעורר תשומת לב של הזנחת קבוצות. כך גם הנביאים הציעו למנהיגות לקחת אחריות על ה'שוליים'. בהמשך, הסתפקנו בדיבורים משכנעים ובהתעלמות יסודית מהמציאות. אלו דברי ימי עולם. ברוב העולם.
    אולי וראוי לבעלי רגישות סביבתית, אכפתיות מהקבוצה, מעצמם, ליצור חברותות אמיצות המתחייבות לתוצאות ולא לאסכולות. אכפתיות לעצמי, לסביבתי, מהווה לניסיוני, מוצר נדיר. רואה זאת כמעט בכל מוסד, ארגון ורוב הקבוצות. רבנים כמו יצחק גינזבורג, להבנתי חייבים להקצין על מנת שנתעורר. כך רוב ההיסטוריה אנו פועלים.
    אני איני יכול לדבר בשם האלוהות. אולי פעם כשאהיה גדול אבין קצת יותר. בינתיים נכון לדעתי להיות ביחד במקום הגון ולומד מצבים וממציא פתרונים.
    נבדלות, היררכיה,,,,,,,, מחזקות את הרוע והקושי.
    תודה לציטוטים למי שצריך חיזוקים בדמות / מקור מופת.
    ועדיין ותמיד, להבנתי, המציאות המידית, היא הקובעת אם הפעולה נכונה או מציעה לשנותה. כלומר הגמול הוא תמיד בכאן ועכשיו. זו דרך בה מקבלים את כבוד הכתר, החכמה, היסוד וכל שמציעים לנהוג בכולם.
    תודה אוהד.

  5. יוסי
    יוסי says:

    תודה רבה!

    אני בטוח שכבר מזמן אמרתי שהיחס המתנחלי לישראל הוא רכושני כמו גבר (פרימיטיבי) לאישה וכולי בדיוק כמו שתארת, אבל כשאני אומר את זה אז מגלגלים עיניים ואומרים לי שאני אנטישמי, שונא חרדים, ושאני מגזים רק כדי להרגיז.

    אז שוב תודה רבה, עכשיו אני יכול לומר שלדעת חכמים כיוונתי.

  6. אשר ראובן ויין
    אשר ראובן ויין says:

    סוף סוף הגעתי לקריאה של המאמר שלך על התורה הגזענית של הרב גינזבורג. שאלתי מישהו שאני מתפלל עימו לגבי דבר זה, והתשובה הייתה כזו שהייתי יכול לצפות אותה. שכל המושגים בתורה הם פנימיים וחיצוניים כאחד. כשמדברים על עמלק ועל גוי, מדברים בראש ובראשונה על עמלק הפנימי, ועל הגוי הפנימי שבנפש ישראל דווקא. עמלק מייצג את התשוקה להרוס, לא כדי לבנות, מבנה נכון יותר, אלא תשוקה טהורה להרוס מתוך התנגדות לאלוקות. כיוון שאח אפשר ממש להתנגד לאלוקות, הקרוב ביותר אליה הוא ישראל, שיסודו הפך שלילת האלוקות,היינו קבלתה. הרצון של עמלק הוא להשמיד את ישראל, ואת הישירות באמונה. ומכאן נובעת המצווה מן התורה למחות את זכר עמלק. כה קשה להבדיל בעיני בין הרעיון של אמונה ישירה ובין אמצעים באמונה, עד שניתן להגיע לרעיון כי התורה היא גזענית. ברם לאשורו של דבר, התורה אינה גזענית, אלא, וזה הבדל מהותי, יש בה גזענות, כפי שכל מרכיב אנושי קיים בתורה, ככתוב: הפוך בה והפוך בה וכולה בה.. יש בה יעקב ועשיו, וכפי שצבעו של עשו נאמר בה – אדמוני, צבעו של יעקב לא נזכר כלל, אלא רק מראה פניו – פני יעקב, או הליכתו, צולע על ירכו. העובדה כי ניתן להמחיש כי פני רחל או לאה, הם בבחינת פני יעקב, בא ללמד, כי אף זאת, שהמימד השוביניסטי בתורה היא רובד חיצוני, אלא שמן הסתם עוד לא הגענו לכך שנוכל להאמין בכך בלא לחזור בנו, ומתוך כך הכמיהה הרבה לימים בהם כל אדם יחיה התודעה מלאה לאין ספור האפשרויות, בלי כפיה כלל.

  7. נער גבעות
    נער גבעות says:

    כשאני נתקל לעתים במאמרים מעין אלו לבי נרתח משנאה כעס וקנאות. לא אישית על כותב המאמר, אלא על הטרוף והחולי הנורא שעובר על האנושות, שהתסמינים שלו הם דברים מעין אלו.

    יש לציין, שאף אני ככותב המאמר, מתעב את ה "דת היהודית". וזאת מפני שאין דבר ברור מכך שכל דת, חשיבה השקפה, תרבות, דרך חיים, שהאדם הוא הקובע אותה – היא אסון. אין אקסיומה פשוטה מכך שדרך טבע האדם גלויה רק ליוצר האדם, והוא אינו כופה אותה על האדם, בניגוד לכל הטבע. האדם הוא השולט בדעת, ברצון, במוסר בנפש ברוח בחומר בדיבור במעשים ובכל דרכיו. לכן רק עיוור לא רואה שהמציאות בנויה כך שהאדם מתקשר לאלהים, ואלהים הוא הקובע את דרך החיים ומורה לאדם את דרכו.

    אך אנחנו התרגלנו למצב שבו אין נבואה, אין בית אשר בו האלהים שוכן עמנו, אין אמת בארץ, אין צדק בארץ, דבר ה' לא נמצא מקצה הארץ לקצה. מצב לא נורמאלי, חולני, הזוי. אך האנשים כל כך התעוורו, נסתמו, עד שהם רואים ב"דת" משהו טוב. אך החושך היותר גדול מגיע לא מהדתיים אלא מהזונים אחר תרבות המערב, הם מודעים למצב שאין אמת בעולם, אך הם רואים במצב הזה אידיאל, ממליכים את השקר וכבר מתאהבים בעובדה שהאנושות מופקרת.

    אני שונא את הדת היהודית, היא טובה בתור מה שהיא – שמירת הברית עם עם ישראל גם בהסתר פנים, עד לחזרה בתשובה לאלהים והמלכתו בארץ. מי שרוצה להמליך את ה"דת" ויכול לראות מצב נורמאלי ב"מדינת הלכה" ללא נבואה, אורים ותומים, ארון העדות, שמי ששולט עלינו זה רבנים רודפי שלמונים גרידא – הוא חולה נפש ומסוכן. לכן בזאת עיקר הכעס אינו מופנה על כותב המאמר, שהתעוור ככולנו, כדברי ישעיהו "ונהי כטמא כולנו… ואין קורא בשמך, מתעורר להחזיק בך, כי הסתרת פניך ממנו"

    אך איני מבין איך כותב המאמר מעז בכלל לרשום שקדושת ישראל והבידול מהגוים הוא רעיון של הדת היהודית. כל התורה, כל הברית בהר חורב ובערבות מואב מבוסס על בידול מוחלט מהגוים, "לא תתחתן בהם" "ובחוקתיהם לא תלכו" "לא תחיה כל נשמה" "את מזבחותם תתצון" "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" כל עניין הכהנים הוא להתבדל לה', להיות מופרדים מכולם לעבודתו. "הן עם לבדד ישכון" "הנסה אלהים לקחת גוי מקרב גוי" גם כל דברי הנביאים בתקופת השופטים והממלכה, כמה ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, תרי עשר, כמה הם מדברים על הייחוד של ישראל, על הקשר המיוחד והיחיד, האינטימי, שבין האלהים לעמו. "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה" — "אהבתי אתכם אמר ה'… ואת עשו שנאתי" או שטחו עינך לראות את הבסיס של כל התנ"ך, או שאתה מודע אליו ומעדיף לשקר.

    יש לציין שבהגדרות הסוציולוגיות אני נחשב "נער גבעות". אם כי מתעב אנכי הגדרות וכל שכן הגדרות אדם

    • אזרחי אוהד
      אזרחי אוהד says:

      נער גבעות יקר. קודם כל – ברור מדבריך שאתה אדם עם הרבה כעס ואף שנאה. חבל. לא בריא למערכת שלך, ושל כולנו.

      דבר שני, ברור שהתנ"ך מלא גזענות, ואכן ציטטת פסוקים רבים. אממה – כפי שכתבתי במאמרים רבים, אינני רואה את התנ"ך כספר שהתקבל "ישירות מאלהים", ואף לא כמסמך שנכתב לפי הסדר בו הוא מוצג. חלקים רבים בתורה עצמה נכתבו, כפי שטוען מחקר המקרא, בתקופות מאוחרות יחסית, בהן החלה להתגבש התרבות היהודית בממלכת יהודה. ובפרט כל מה שכתבו בספר דברים, ובאותה שכבה טקסטואלית של ספר דברים, שנכתב סמוך לימי המלך יאשיהו (מי שאחראי להרס התרבות העתיקה ותחילת השתלטות הדת) על ידי טיפוסים קנאים, כועסים ושונאים…
      דומני שעליהם דיבר ירמיה כשרטן כנגד המחברים להם ספרים ואומרים זוהי תורת יהוה.

  8. נער גבעות
    נער גבעות says:

    יש להוסיף שהתועבה והגועל שיש בכתבה, היא בשלילת ייחוד עם ישראל, ופסילת שמירת חוקות ומשפטי התורה כבסיס לעבודת ה' ולדרך החיים (שעל זה גם מבוסס כל הברית בהר סיני ובערבות מואב) שאין ספק שכל זה חי וקיים גם כאשר המצוות שבויות בידי האורתודוכסיה, ככל תורת האלהים, עד לתחיית שופטנו כבראשונה

  9. נער גבעות
    נער גבעות says:

    במילים אחרות ויותר ברורות אתה שם את הגזענות על כתפי הדת היהודית כאשר ברור לכל שכל האדרת גזע אברהם יצחק וישראל הוא שיא השיאים של הגזענות המתבטאת בכל מילה בתנ"ך

Trackbacks & Pingbacks

  1. […] ומנוסי (וגם פתוחות לקריאה חופשית) ניתן למצוא באתריהם: אזרחי, […]

התגובות סגורות.