למה לצום בתשעה באב? תנו לחם לרעבים!

אל תצומו בתשעה באב. תנו לחם לרעבים (או סתם למישהו אחר בסביבה)

לא – לא אני אמרתי את זה ראשון.
אמר את זה ישעיהו הנביא.
ישעיהו שראה כבר אז אנשים "דתיים" צמים ומתפללים, אבל עושקים זה את זה, או לפחות מתעלמים מהעוני ומהעוול החברתי שסביבם, כתב דברים מדהימים (פרק נ"ח).

בשם יהוה אלהי העברים הוא תמה תמיהות גדולות על התפיסה הדתית הרגילה (שלא השתנתה מאז ועד היום):

"ושלח רצוצים חופשים"

הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ?
יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ?
הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ?
הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהֹוָה???

כלומר: מה קרה לכם אתם? וכי אני – הויה – רוצה שתרעיבו את עצמכם ותלבשו שק? מי צריך את זה ולשם מה זה טוב? תוהה ישעיהו. ואז הוא עונה על השאלות של עצמו, ומסביר מה הוא "יום צום" אמיתי:

הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ:
פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע
הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה
וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים
וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ.
הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ
וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת
כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ
וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.

ככה עושים יום צום. נותנים לחם למי שערב. מפסיקים את קשרי הרשע, מפרקים את קשרי ההון והשלטון ("התר אגודות מוטה")… זה עושה טוב בשמיים ובארץ ומביא חיוך על פני מלאכים ובני אדם.

ישעיהו הנביא ממשיך ומספר על החיוך הרחב הזה:

אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ
וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח
וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְהֹוָה יַאַסְפֶךָ.
אָז תִּקְרָא וַיהֹוָה יַעֲנֶה
תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי
אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה
שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן.
וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ
וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ
וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ
וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם.

אז מה עושים בתשעה באב? צמים? למה?
יש רעיונות הרבה יותר טובים מלצום!

כמו למשל: בתשעה באב אף פעם לא לאכול לבד. תמיד למצוא מישהו אחר (עני או לא… כולנו נזקקים כיום…) ולחלוק איתו את מה שאני רוצה לספק לעצמי. אם אני רוצה קפה – לחפש למי עוד אני יכול לקנות קפה. אם אני רעב לסנדוויץ' לחפש למי בשדרה אני יכול לקנות סדנוויץ' גם, ונאכל ביחד.

זה יכול להיות יופי של יום! יום של קירוב לבבות אמתי. יום של אהבת חינם.

אז אל תקראו קינות בתשעה באב הזה
ואל תצומו
אל תגידו "יום יבוא" – הביאו את היום
כי לא חלום הוא
ובכל הכיכרות
הריעו לשלום,
ולאהבה,
ולאכפתיות בין אדם לחברו.

(אוהד אזרחי. קייץ 2011)

8 תגובות
  1. תמימה בסל
    תמימה בסל says:

    אז הרי באותה מידה אפשר להגיד את זה לגבי יום כיפור. אין לי שום התנגדות לאכפתיות בין אדם לחברו, לשלום ולאהבה, אבל אפשר גם לבטא את כל זה בימים אחרים (וגם בתשעה באב אבל לאו דווקא דרך אוכל)
    למה דווקא בתשעה באב?
    והאם על שום זה אתה גם מבטל את הצום של יום כיפור? שני הצומות המרכזיים של יהודים?

    • אזרחי אוהד
      אזרחי אוהד says:

      תמימה – אני שמח שכדברייך "אין לך כל התנגדות לאכפתיות בין אדם לחברו, לשלום ולאהבה".
      גם לי "אין התנגדות" לזה שמי שרוצה שיצום ב ט' באב. לא זו הנקודה.
      גם לישעיהו לא היתה התנגדות שמי שרוצה לצום – שיצום. למה לא? זה אפילו טוב לבריאות.
      העניין הוא רק שמבלבלים בין עיקר וטפל. ועל זה צווח ישעיהו.

      הדבר ש"אין לך כל התנגדות אליו" הוא עיקר העיקרים!
      והצום – טפל. כן יצומו לא יצומו – למי אכפת, אומר הנביא, כל עוד הם דורשים ועושים צדק חברתי.

  2. רן
    רן says:

    אוהד שלום,
    אכן כל מה שכתבת כתוב בתורה שחור על גבי לבן צריך לדאוג לעני לרעב ליתומים ולאלמנות כי ה' שומע את צעקתם ראשונים והם קרובים אליו, וצריך לדאוג לגר כי גרים הייתם בארץ מצרים, ולתנאים סוצאילים לעובד לא תלין שכרו ועוד ועוד… התנך הוא מסתורין כל פעם מתגלה רובד חדש יותר יפה ועמוק וטוב אבל כשהדגש הוא על 3 פעמים ביום תפילות בשביל להחתים שעון נוכחות אצל ה' לא רואים את היתר ולא את מה שחשוב,מה לעשות אנחנו אנשים עסוקים אל תטריח אותנו באמת, העקר שנחתים שעון ונרגיש שעשינו את המוטל עלינו לפני ה' בתפלה מהירה.

  3. וירן
    וירן says:

    תודה על הכתוב. אני לא מתכוון לצום בתשעה באב, אבל יחד עם זאת לא חושב שהנביא ישעיהו אכן כיוון לביטול הצום. הוא לא יוצא נגד אקט הצום כי אם נגד הזיוף והעמדת הפנים של בקשת הסליחה וחזרה אל "החטא" כעניין של לחיצה על כפתור. הדגש של הנביא בעיני, הוא שהצום אינו נדרש ל"אלוהים", אלא נדרש לאדם עצמו. לא את האל על הצם לרצות אלא לעבור תהליך עם עצמו. תהליך התענית, מירוק "החטא" ו"חזרה בתשובה" אמיתית, הם הדגש והם תהליך הטיהור שמקרב אדם אל אלוהיו. ואפשר לראות גם בהמשך דבריו את אותו הקו, שהרי לא עזרה לעני ספציפי או האכלת יתום ספציפי היא הדבר בעיני האל, ואל לו לעוזר לאותם מסכנים, לחשוב שזה אכן יאיר את פניו בחושך ולהחביא עוד מניע נסתר. הכל דימויים בהתקרבות האדם אל האלוהות שהיא עצמו מהותו מבפנים החוצה.

התגובות סגורות.