הביכורים האישיים שלי והמזבח המחודש בשבועות

לכל אחד מאתנו יש ביכורים אישיים, וטוב להביא אותם אל המזבח בחג השבועות ולהכיר תודה להוויה הגדולה על כל הטוב המצוי בחיינו.

אבותינו ואמותינו חיו בחברה חקלאית, ולכן הביכורים שלהם היו ביכורי קציר חיטים, וביכורי תאנים וענבים. אבל אחד הרעיונות הבסיסיים שלימד הבעל שם טוב הוא שתמיד עלינו לפרש את הכתוב באופן שיהיה רלוונטי לנו, במקום ובתקופה בה אנו חיים. ולנו, לרובנו, אין ממש (עדין?) פירות ביכורים להביא מהעצים, אבל למרות זאת – יש לנו ביכורים אישיים.

את המסורת של הבאת ביכורים אישיים התחלנו לקיים לפני עשור בערך, כשגרנו עם הקהילה שלנו במצוקי דרגות בתחילת שנות האלפיים. הקבוצה שלנו היתה מין מעבדה לחקר המשמעות של חיים רוחניים המבוססים על החכמה העברית, ללא כל מחויבות להלכה ולממסד הרבני. חקרנו יחד, על בשרנו, מלא דברים. ואחד הדברים שלמדנו, זה שלמרות שאין היום "מקדש" עדיין החשיבות של ריטואל מקדשי כמובן קיימת, וגם – ניתן לעשות זאת באופן נפלא כיום, ובאמצעים פשוטים מאד.

באותם ימים איתרנו סלע גדול בנחל טור, מצפון למצוקי דרגות, שנראה לנו מתאים להיות מין מזבח שכזה. היתה זו שן סלע שבולטת מהמצוק, והיה צריך קצת אומץ כדי לקפוץ אליה. זה לא היה מסוכן באמת, אבל עדיין – זה דרש אומץ, והקפיצה עצמה הפכה להיות כמו סוג של עליה לרגל אל המזבח.

כך התחלנו את מסורת הבאת הביכורים האישיים שאנחנו ממשיכים ועושים מאז ועד היום: כל אחד מאתנו הולך בטבע לבד ומהרהר מה הן המתנות שהבשילו בחייו כיום, ועל מה הוא או היא רוצים באמת לומר תודה. מה הם הביכורים האישיים שלי? איזה "פירות" מתחילים להבשיל בי, ואני מוכן להישיר מבט לשמים אל מול קהילה תומכת של אנשים ולומר – תודה! תודה להויה הקדושה שהדברים הללו מבשילים בחיי כיום! ואז מוצאים משהו מהטבע שיכול לסמל את הדבר עבורי: כפיס עץ, חילזון, אבן מיוחדת – הכל עובד. חופנים אותו ביד ו"מטעינים" אותו בקשר האנרגטי לאותו דבר שעליו אנחנו מודים. בהגיע תורנו – "עולים לרגל" ומניחים אותו על המזבח, משתחווים, ואומרים תודה על הזכות.

מיד הפך הטקס הפשוט הזה להיות טקס מאד מרגש. אנשים עלו (במקרה שלנו באותם ימים – קפצו) אל המזבח, והודו על תהליכים פנימיים שקורים להם בחיים, או על ילדה שנולדה, או על יחסים שהתחילו (או לפעמים הסתיימו בשעה טובה…), על עצמאות שמבשילה, על אומנות שיוצאת לאור, על תובנות חדשות – כל אחד ומה שקורה חדש בחייו הפרטיים, באופן שכבר אפשר לומר – כן! זה פרי ביכורים. רק התחלתי אומנם, אבל כבר יש פרי ראשון…

"יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ ..וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִכּוּרִים! (משנה, מסכת ביכורים, פרק ג)

 

השנה אני מביא שלושה פירות אישיים למזבח, ואני מרגיש עשיר ומבורך בשל כך.

האחד הוא דיסק השירים שלי – "מתהו ממש" – שהקלטנו עם אנסמבל נביעה ויאיר דלאל, ואני מאד מאד מקווה להניח על המזבח עותק מסחרי מוכן בחג הקרוב.

השני זה הפרי המופלא הנקרא "נביעה – האקדמ>יה העברית של הרוח", שנולדה מהקשבה של שמואל שאול אחי ושלי אל הרוח הגדולה, והבנה שצריך להקים בית לרוח העברית החדשה. הרעיון  הלך וקרם עור וגידים, והפך להיות אקדמיה מופלאה, עם סט מורים מגוון ועשיר, מסלולי לימוד אטרקטיביים ועשרות רבות של תלמידים מקסימים באמת' שתכף מסיימים שנה א' והנה אנחנו כבר עובדים על הרשמה לשנה ב'…. איזה פרי מתוק זה! ה ל ל ו י ה !!!

והפרי השלישי – הוא "הפסטיבל העברי הראשון" – שבתוכו בעצם נביא את הביכורים.

הפסטיבל העברי זו יוזמה שצמחה מתוך הפעילות של נביעה – ורתמה מיד את מיטב אחי המוזיקאים והמורים הכי טובים שיש לפסטיבל קטן* ואיכותי, שיתרחש בעזרת השכינה הקדושה בחג המופלא הזה, במקום הקסום שנקרא "יער הפיות" בית אורן.

כי לי זה מאד ברור: יש לנו מסורת רוחנית עתיקה, עשירה ומופלאה, שנחטפה אל תוך המונופול הדתי-חרדי ללא הכרח. ואנחנו  – התפקחנו כבר. אנחנו התפקחנו, ומכאן ואילך ההתפכחות הזו רק תתרחב הלאה ותגדל.

התפקחנו גם מאשליית השעבוד למונופול הרבני וגם מאשליית השעבוד לאתיאיזם החומרני.

אנחנו חופשיים כיום לומר: יש לנו מסורת רוחנית עשירה, ואנחנו רוצים להיות חלק ממנה, ולהוסיף בה את הנדבך הייחודי שלנו! אנחנו לא חיקוי של המאה השמונה-עשרה, ולא של המאה השניה. אנחנו פה, במאה ה 21, אנחנו עבריים אורגינל, ויחד עם זה ללא כל התנצלות אנחנו מתים על שירי האהבה של רומי, המשורר המוסלמי הסופי, ואנחנו סופגים כל כך הרבה מתרגול מדיטציה בודהיסטית, וקיבלנו כל כך הרבה מהזיכרונות העתיקים, השבטיים, שאחינו אדומי העור ה"אינדיאנים" הזכירו לנו על מה זה להיות בן-אדם בכלל… זה חלק מאתנו, וכל זה יחלחל יחד אתנו אל המסורת העברית עצמה, ויבנה בה קומה חדשה: קומה עברית שיש בה פשטות ואמונה, חגיגה של חיים והקשבה לדממה, חכמה ותום לב, חירות עמוקה שהיא נחלתם של עובדי ההויה האלהית החיה דרכנו, ו — אהבה, שלימדונו חכמינו שהיא הרגל  האחת עליה עומדת התורה כולה. כבוד רב לשבטים העבריים מהם באנו.

לי זה ברור שהולך ונוצר כאן שלב חדש בעם העברי. שלב רוחני, ויצירתי שמחובר לעצמו באמת, ולא מתנצל ועושה את מה שנכון לעשות כיום – תרפא את האנושות כולה על פני כדור הארץ. לחזור אל הטבע באהבה, אחרי אלפי שנות גלות. להחזיר לגדולתה את הנשיות (גם בנשים…) למלוא תפארתה ועוצמתה. לחזור בענווה וכבוד, ללא יוהרה וללא גזענות, אל משפחת האדם – משפחת העמים כולם. קצנו ביוהרה הילדותית של "בנו בחרת מכל העמים". די. התבגרנו….

השלב הנוכחי במסורת העברית הוא שלב שמדבר על שלום אוניברסאלי. שלום לכדור הארץ כולו. שלום אקולוגי. זהו שלב שלוקח את החזונות העתיקים של הנביאים, כמו "וכרתי להם ברית עם חיית השדה ועוף השמים ורמש האדמה" (הושע) ומחיל אותם על העולם כולו – על כל "כדור ארץ הקדש".  זהו הזמן לממש צדק חברתי גלובלי, כבוד לכל יצור חי, ושלום אמת, כזה המושג על ידי הרוח ולא על ידי כחנות צבאית של בנים. רק השראת הרוח תגרום להתרוממות הרוח, וכזו באה נשכחות כל המלחמות הקטנוניות שלנו:

"לא בחַיִל ולא בכח, כי אם ברוחי, אמר הויה" (זכריה, ד).

***

לקראת הפסטיבל העברי קראתי לחברי המוזיקאים והמורים והאמנים הקשורים לרוח העברית בדרכם שלהם, והם נענו בחפץ לב להיות חלק מההתרחשות. וכך יהיו אתנו: גיל רון שמע, ינון דרוויש, עמית כרמלי, מיכל טליה, גבריאל מאיר הלוי, שמעון לב טהור, שמואל שאול, לילך שמיר, מריאנה רוח מדבר, ורדית-דבורה בר אילן, תומר אלוני, אורי רגב, עמרי רוח מדבר, אלהיה מור, יניב קוקון וחן עין הבר, דון שרי אזרחי, מיכל מעין דון, דריה ועומר פלג, אימי פלר, אייל בן דב, דורית בת שלום ועוד אנשים מופלאים. ותהיה גם פעילות לילדים במתחם הילדים. והולך להיות חג מופלא.

* יש לנו רק 150 כרטיסים למכור. זה פסטיבל אינטימי באמת. אפשר ללון באוהל ביער, או בחדר במלון, והעיקר – יהיה לימוד מופלא, וג'וס באר ג'וסי, ומוזיקה משובחת, ומדיטציה מעודנת, וטקסים עבריים שלא מתרחשים בשום מקום אחר (עדיין).

כרטיסים להשיג אצל קרולינה 050-8804464  ויעל 052-7462602

כל הפרטים על הפסטיבל – באתר החדש של הפסטיבל העברי (הראשון)

אז – להתראות בפסטיבל.  תורה חדשה תתגלה בתוכנו – חכמה אמתית שדרושה לדורנו כיום. כי רוח הנבואה – חוזרת. והלב העמוק יודע זאת.

New Visions!