חנוכה: הנס האמיתי של חנוכה הוא נס ההתעוררות הפנימית

הנס האמיתי של חנוכה איננו נס פך השמן וגם לא הנס של ניצחון המעטים על הרבים, כפי שנהוג לחשוב במקומותינו. הנס האמיתי של חנוכה הוא נס ההתעוררות הפנימית של האדם להכרה בטבעו האמיתי, להכרה במי שהוא באמת, ובכח העצום הטמון בכך.

היוונים ניצחו

אסביר את דברי: ניתן כידוע לשאול האם באמת ניצחו היהודים את היוונים, והתשובה לכך מבחינה תרבותית איננה כה ברורה. מחשבת יוון והגותה של אתונה חדרו אל תוך תוכה של היהדות, וחלחלו בה פנימה, למרות הניצחון הצבאי של בני חשמונאי. למען האמת – ממלכת בני חשמונאי עצמה הפכה לממלכה מתייוונת עד מאד, מיד לאחר תפיסת השלטון וכינון המלוכה. תרבות יוון והשפה היוונית היו דומיננטיות ביותר בממלכת בני חשמונאי – מימי הורקנוס המלך ועד המלך ינאי.

גם בימי הביניים המשיכה תרבות יוון לחדור אל תוך היהדות כחלק מהשפעתה המרובה על התפתחות המחשבה הפילוסופית בעולם הערבי והמערבי – שהיהדות פעלה בתוכו. אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא כמובן מחשבת הרמב"ם, שעוקבת בשיטתיות אחר הפילוסופיה האריסטוטלית ומכניסה אותה קצת בכח אל תוך המסגרת היהודית. ניתן כמובן לתת לכך עוד דוגמאות רבות מספור, אך העיקר כבר נאמר: בהסתכלות היסטורית ממש לא ברור מי באמת "ניצח" – היהודים או היוונים, כי מבחינה מסוימת תרבות יוון הקלאסית כבשה את היהדות, ומבפנים.

אז למה לחגוג?
אם כך – מהו הנס הגדול של חנוכה ולמה לנו בכלל לחגוג את החג הזה? ויותר מכך – האם יש לחג הזה משמעות עבורנו – אנו, אנשי השלום, שניצחון צבאי מרשים ככל שיהיה לא מהווה עבורנו סיבה אמיתית לחגיגה?

התשובה לכך נעוצה לדעתי במישור הנפשי-פסיכולוגי-רוחני, ולא במישור הצבאי-לאומי. במישור הנפשי ניתן לראות את נס חנוכה כסמל, ולא כאיזו התרחשות קונקרטית שקרתה במישור הפיזי, ואז – דווקא כשמוציאים אותו מהקונקרטיות שלו – הוא הופך רלוונטי עד מאד, לנו – ולכל אדם על פני האדמה.

תרבות המחיקה

בואו נבין מה קרה שם במישור הנפשי:
בעקבות כיבושי אלכסנדר מוקדון שטפה באותם ימים תרבות יוון את המזרח כולו. יוון הביאה איתה ציביליזציה חזקה מבחינה צבאית, ויפה ומסוגננת מבחינה תרבותית. עמים רבים נשבו באותם ימים בקסם יופייה ועוצמתה של תרבות יוון – ובתוכם גם בני העם היהודי היושבים בציון.

אלא שאליה וקוץ בה – יחד עם ההיסחפות אחר תרבותה של יוון החל העם שוכח מי הוא ומה הוא ומה עוצמתו ולשם מה הוא כאן. ההתייוונות איננה קשורה דווקא לקליטת מסרים ספציפיים מיוון – אלא לשכחת עצמו של האדם.

דומה הדבר לתרבות המותגים הצרכנית של ימינו. השטיפה התרבותית (או התת-תרבותית) הינה כה עזה, עד כי אנשים נוטים לשכוח את עצמם אל תוכה. אנשים מאבדים את זהותם העצמית ואת ייחודיותם אל תוך הזרם העז של שטיפת המח הצרכנית. ה"אופנה" מלמדת אנשים לחשוב מה נחשב "יפה" או "מושך" ומה לא, למרות שהיא מתחלפת חדשים לבקרים,

לתרבות הצרכנות אין עצמיות. היא מנוגדת לעצמיות, כי היא זקוקה לייצר זרם גדול של קונים שכווווולם יחשבו שמותג מסויים הוא "יפה" וירגישו שאם אין להם אותו – חייהם אינם חיים – ולכן ירכשו אותו בכמויות גדולות, שישלשלו הון לכיסיהם התפוחים ממילא של בעלי ההון.

תרבות הצריכה והמותגים של ימינו, ממש כמו תרבות יוון של ימי החשמונאים, היא תרבות שמוחקת את האופי העצמי של כל עם ועם (כולם היום לובשים ג'ינס וטי-שירט ושותים קולה) וכל יחיד ויחיד. זו תרבות של תרדמה – ולא בגלל שהתכנים שלה שליליים (גם ג'ינס זה אחלה מכנסיים – אין לי שום דבר נגד זה, להיפך), אלא בגלל שהיא שוטפת את המח והתודעה ומסממת את האדם ההופך עד מהרה לגרופי שלה, לעבד נרצע, המשרך את דרכו על מדרכות החיים רק כדי לזכות ולעמוד בקוד המותג שיאשר לו (בציניות גמורה) שהוא אכן שווה משהו, כי יש לו "XXX".

נס ההתעוררות העצמית

נס חנוכה איננו תלוי לכן בדחיקת התכנים של תרבות יוון – כשם שהתעוררות רוחנית כיום לא בהכרח תמנע מאנשים ללבוש מכנסי ג'ינס (אני מקווה שכן תמנע מלשתות קולה, שהוא נוזל רעיל וממותק). נס חנוכה קשור בהתעוררות מתרדמה והבנה שמי שאני – זה בדיוק מי שאני צריך להיות. כמו בשירו של ידידי המחנך שי אור, ששרות ילדות בנות שש: "בדיוק, בדיוק כמו שאני, ככה זה טוב, ואני שלם, לא חסר בי דבר, ומותר לי אותי לאהוב" (ראו ראיון שלי עם שי אור, בו מושמע גם השיר, בדף האון-דמנד ברדיו מהות החיים) מה שעשו בני חשמונאי בהתעוררות המרד שלהם זה שהם הזכירו לעם היהודי שבדיוק בדיוק כמו שהוא ככה זה טוב, ומותר לו את עצמו לאהוב, ואין צורך להתחפש ליוונים כדי להיחשב שווים. וההתעוררות הזו היא נס! ההתעוררות הזו היא עצמה נס של ניצחון המעטים הלא ממותגים על הרבים, שטופי המח הממותגים, וזהו גם נס פך השמן האמיתי: הגילוי שהפך הקטן של השמן הטהור, אותו שמן זית שמסמל את התמצית הפנימית שלנו (כי שמן יוצא רק כשכותשים משהו וממצים אותו היטב), יש בו די כדי להדליק הכל.

עצמיות ללא חנופה

כבר אמרו המפרשים הקלאסיים שהנס ב"נס פך השמן" טמון בעובדה שאותם כהנים שידעו שעליהם להדליק שבוע שלם את המנורה בבית המקדש וידעו גם שכל מה שיש להם זה פך קטן, שמספיק ליום אחד בלבד – ניסו בכלל להדליק את המנורה איתו ולא התייאשו מראש. הם יכולים היו להרים ידיים ולומר שכל מה שיש להם הרי לא מספיק, ולכן אין בכלל מה להתחיל, אבל לא – הם התחילו, בלי לדעת איך זה הולך להמשך הלאה – וההתחלה הזו – היא הנס. הנס של ההתגברות הפנימית על היאוש ואזלת היד. ההכרה בכך שמה שיש לי – יכול להספיק, גם אם הוא לא הרבה, וגם אם הוא קטן, העיקר זה שהוא טהור. שמן שנטמא הוא שמן שנגעה בו יד זרים. ואינני מתכוון לכך במובן החיצוני, חלילה, שמוביל לשנאת הזר, אלא במובן הפנימי, שמדבר על הזרות הפנימית.

כשהפנימיות שלנו ננגעת על ידי מחשבות של זרוּת, על ידי אותה כניעה לתרבות השלטת שאומרת לך שמי ומה שאתה זה לא מספיק טוב – כי אתה לא עומד באיזה תקן ממותג ומוחצן – אז היא נטמאת. פך השמן הטהור הוא מי שאנחנו באמת, ללא הצגות וללא חנופה. נס חנוכה הוא נס ההתעוררות להכרה בשמן הטהור הזה, ובכך שיש בו די כדי להפיץ אור גדול על כל המציאות ולחולל מהפכה תרבותית – מהפכה של התעוררות, של אי-כניעה למכבש הציביליזציה השלטת והמיין-סטרים. כי בדיוק בדיוק כמו שאני – ככה זה ממש ממש טוב!

2 תגובות
  1. dvorah
    dvorah says:

    אוהד יקר,
    אחלה אתר! אחלה מאמר! אחלה רעיון!
    כל הכבוד על העבודה שלכם!
    ד"ש חמה ושבת שלום,
    ד ב ו ר ה

Trackbacks & Pingbacks

  1. […] אז למה בכל זאת לחגוג? כתבתי על זה מאמר פעם. אתם מוזמנים לקרוא כאן […]

התגובות סגורות.