לספר סיפור חדש בחנוכה, על שיתופי פעולה בינלאומיים והאור שבלב בני האדם

בחנוכה לפני שנתיים באו לפה היוונים.הם באו במטוסי כיבוי מיוחדים כדי לעזור לנו לכבות את האש שבערה בהר הכרמל בחג האורים, שרפה וכלתה יערות עד ואנשים. היו אלו היוונים שבאו ראשונים לעזרת ישראל כדי לכבות את אש התבערה מולה עמדה ממשלת ישראל נבוכה וחסרת אונים.

האש מתקרבת לבית אורן 2010. צילום: אוהד אזרחי

בעיני היה זה אירוע היסטורי, בעל גוון מיתולוגי ברור: זהו אירוע שמאפשר לנו, אם נבחר, להתחיל לספר סיפור חדש. כי בעוד עם-ישראל-חי אוכל סופגניות טבולות בשמן, מדליק חנוכיות ושר "יוונים נקבצו עלי" ומוסיף ומקנח בחרוז "לעת תכין מטבח (=טבח) מצר המנבח" נקבצו שוב היוונים, אך הפעם הם באו לעזרה, כדי להושיט לנו יד בעת צרה. הם כמובן כבר שכחו מזמן את אנטיוכוס וכל הסיפור. הם חיים בסיפור אחר כבר מזמן, אבל היהודים עוד משחזרים את הטראומה של המלחמה מדי שנה בשנה.

ואכן, ברובד המיתולוגי ניתנה לנו כאן ההזדמנות לסגור את הסיפור הישן ולהתחיל לספר לעצמנו ולילדנו סיפור חדש. כאילו באה ההיסטוריה ואומרת ליהודים: חלאס!

די כבר לזכור כמה צרות עשו לכם האחרים, ולהרגיש כל הזמן מסכנים ובעלי זכויות יתר. די. מעכשיו תתחילו לספר סיפור חדש. סיפור של שיתופי פעולה בינלאומיים ואחוות עמים החותרת לקראת שלום עולמי. כי צריך להציל דחוף את האנושות על כדור ארץ-הקודש הזה. מסכימים? אם כן – אז בואו ונתחיל לספר לילדים שלנו בחג החנוכה הזה, ליד החנוכיה הדולקת, את הסיפור החדש על היוונים ועל ישראל והאומות בכלל: הסיפור מספר על כך שכל עם לבד הוא נר קטן, אבל כולנו יחד, כל האנושות כולה – נר איתן, ויחד נוכל ליצור כאן תרבות אנושית חדשה, שזוכרת וחוגגת את העזרה שנתנו לה אנשים טובים בעת צרה. ואתם יודעים מה? אלפיים שנה אמרנו שוב ושוב ש"בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו", והקביעה הזו כמובן יצרה מציאות… אכן קמו עלינו…

אבל אני מוכן להמר שאם נתחיל לספר לילדינו סיפור חדש, איך בכל דור ודור קמים אנשים טובים ורוצים לעזור לנו (ולכן גם אנחנו צריכים לעזור לעמים ולאנשים אחרים בעת צרה) תהה גם זו קביעה שתייצר מציאות, מציאות חדשה שיכולה להביא לכאן תיקון.

אני מציע זאת כהצעה מעשית להורים ולמחנכים: עמדו עם הילדים ליד החנוכיה וספרו להם סיפורים על אור שקיים בלבבות כל העמים, אור אנושי שנגלה בעת שאנחנו עוזרים זה לזה, ספרו להם על אחווה אנושית ולא על מלחמות. ומובטח לכם: הילדים הללו יצמחו כאנשים עם לב בריא ויתרמו לתיקון העולם בו כולנו חיים.

אוהד

בית אורן, כסליו תשע"ג 2012

2 תגובות
  1. ניסטל רחל
    ניסטל רחל says:

    מאוד יפה אפילו מפתה להאמין ולרצות להיות שם אבל המציאות מעמידה אותך על טעותך כל פעם מחדש. ומספיקה פעם אחת כדי לשלם מחיר שאין קשה ויקר ממנו. ראה את המקום בו אתה מבקר כל שנה אוושביץ ותבין שזו נאיביות מסוכנת לאמץ את הרעיון שלך. אני תלמידה שלך בקורס יסודות הרוחניות העברית מאוד אוהבת את ההרצאות שלך.

  2. יובל חן
    יובל חן says:

    אוהד,
    הרבה מאד חרטוטים. אזכור היוונים בחנוכה לא רק קשור לארוע היסטורי שכבר מזמן לא רלבנטי, אלא שהוא קשור לדבר שהכי רלבנטי מאי פעם. היוונים שינו את התודעה העולמית, את תפישת הקדושה, הם ביקשו לחלל את בית המקדש ולהציב בו פסל, והמציאות הזאת מתחרשת כל יום. התודעה המקדשת את האני ואת תרבות המערב ואת תרבות הקידמה והחומר נטולי השייכות הערכית הם אלו שעומדים על הפרק והכי רלבנטיים דווקא עכשיו. גנבו לנו את הזהות היהודית, גנבו לנו את הערכים ששמרו עלינו מוגנים באמונה קדושה ותמימה, והגניבה הזאת ממישכה להתרחש גם היום, ואפילו יותר מפעם. גונבים לנו את הדעת, ואתה מבקש שנסכים עם הגנבים, ובעצם נוותר על השמחה, כי "דעת קנית מה חסרת". אסור לנו לוותר על השמחה ועל הדעת הקדושה, ובגלל זה אנו מזכירים לעצמנו בחנוכה מה הלך לאיבוד.

התגובות סגורות.