איך אפשר באמת לסלוח?

או – מה ההבדל בין "מחילה" "סליחה" ו"כפרה"?

אוהד אזרחי. 2010

הרבה דברים שצריך לסלוח עליהם קורים לנו כל יום. לפעמים זה סליחות קטנות, כמו זה שמשום מה התנתק לי הטלפון הבוקר, ובטח מישהו "אשם" בזה – מזכירות הקיבוץ, חברת הטלפון או לפחות אלהים. אפשר להתמרמר ולהתעצבן אלף פעמים ביום, ואפשר גם לסלוח או לצחוק.

ויש גם דברים גדולים יותר, כל מיני עוולות שנעשות לנו או שאנחנו עושים לאחרים, ועליהן קשה לנו יותר לסלוח. למשל האיש שפרץ לביתנו וגנב שני מחשבים שלא היה להם גיבוי, והוריד לטמיון עשרות עבודות אמנות שלי ומאמרים שכתבתי שהלכו קאפוט. או אותה כתבת שכתבה עלי פעם דברים לא יפים בלי לברר את האמת וגרמה לי בכך לרעה גדולה. על הדברים שכאלו קשה יותר לסלוח.

אז אני רוצה לעיין רגע בהבדלים בין שלושה אספקטים שונים של עניין הסליחה והמחילה והכפרה, שלושה מונחים שקיימים בעברית המסורתית, ועולים תמיד לקראת הימים הנוראים, בלי שנשים לב שהם בעצם לא אותו דבר. לפעמים אנחנו יכולים למשל לסלוח אבל לא למחול, או למחול אבל אין עדיין כפרה. אז בואו נבין את ההבדלים בין המונחים הללו:

סליחה בודהיסטית

טיך נהט האן

האדם שהגדיר הכי טוב את הסליחה, לדעתי, הוא מורה הזן הויאטמני טיך נהט-האן כשאמר ש:

"סליחה היא ויתור על התקווה לעבר טוב יותר".

תחשבו על זה…. אני יכול להיות ממורמר עד מחר על אותו גנב שהפך את המחשב שלי למנת הירואין או אותה כתבת שלכלכה עלי ללא הצדקה, אבל כל זה הרי כבר עבר. כל עוד אהיה ממורמר על זה אני כאילו יושב ומקווה לעבר טוב יותר. וכידוע זהו זה. אין טעם להתווכח עם המציאות, ניתן רק לקבל אותה בחיוך או לבחור בסבל ובמרמור. לכן – הדבר הכי הגיוני זה לסלוח, ולוותר על התקווה הבלתי הגיונית ובלתי מציאותית לעבר טוב יותר. אם נסלח ונקבל יש מצב שהעתיד יהיה טוב יותר, כי נהיה טיפוסים פחות כעוסים, סגורים וממורמרים.

המילה "סלח" מורכבת מאותן אותיות כמו "חסל" – כשאנחנו סולחים אנחנו שמים סוף לכל המחשבות הקרבניות מלאות הרחמים העצמיים של "אילו רק היה אחרת הכל היה יותר טוב…". סוף פסוק. הפסולת (המחשבתית) לסל וחסל!

מחילה
אבל מחילה זה כבר עניין אחר. זה לא רק לקבל את המציאות כמציאות שאין להתווכח איתה – אלא זה לדעת לרקוד איתה. מחילה בעברית באה מלשון מחול. למחול על משהו רע שקרה לי זה להזמין את עצמי לרקוד עם זה.

בתהלים יש פסוק נהדר על זה: "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה" (תהילים ל, יב). בהבנה פנימית הפסוק לא מדבר על כך שאירוע שהיה פעם בגדר "מספד" השתנה ונהייתה שמחה גדולה. זה לא מדבר על מצב שבו שמצאתי נגיד את המחשב שנגנב לי, אלא על מצב פנימי שבו אני לוקח את ה"מספד" את הבאסה הגדולה של אבדן המחשב והופך את זה לריקוד, יוצא עם זה במחול, כמו שחקן שמועד על הבמה ומייד הופך את המעידה לצעד מצחיק או מסוגנן של ריקוד.

כך למשל אם אני מכיר בעובדה שבעצם – גניבת המחשב היא תירוץ נהדר לקנות מחשב חדש שממילא רציתי לקנות, או ליצור מחדש יצירות שבפעם השניה שאעבוד עליהן יהיו אולי בשלות יותר מהראשונות שאבדו.

כשאני מוחל אני לא רק מקבל את העובדה שזה קרה ואת העבר אי אפשר לשנות, אלא אני מצליח לראות שיש בזה גם משהו טוב, או אפילו שזה עצמו היה משהו נכון שקרה. שהנפילה היא חלק מריקוד החיים, שיש בו קפיצות לגובה ונפילות על הפנים, אבל בסופו של דבר הכל ריקוד אחד גדול.

ההפיכה של ה"מספד" למחול היא היפוך תודעתי. היא כרוכה בהכרה עמוקה שבאמת הכל לטובה, ובנכונות להגיד כן לחיים, כפי שהם, עם כל מה שהם מביאים, לא להיות קרבניים ולקחת מראש כל התרחשות כחלק משיעור הריקוד הקוסמי שאנחנו משתתפים בו. למחול זה להפוך את הדפקט של החיים שלנו לאפקט.

כפרה:
אבל כפרה זה עניין אחר לגמרי. לכפר על משהו זה לתת תמורתו כופר. לכפר בעברית מקראית  פירושו לנקות גבשושיות ממשטח עם מהמורות ולהחליק אותו. כל חטא הוא מהמורה בדרך, הוא מין גבשושית של לכלוך אנרגטי, והכפרה מנקה אותו ומחליקה את המצב כאילו לא היה. איך? על ידי נתינת כופר שהוא בעברית מודרנית פיצוי הולם.

בהלכה היהודית מודדים פיצוי ככה: אם חלילה משה עבד עם מסור ולא נזהר וכרת אצבע למישקה שותפו, אז בודקים בבית הדין כמה כסף היה אדם מן השורה מוכן לקבל כדי שיכרתו לו את האצבע והוא יהיה מבסוט, ואת הכסף הזה נותן משה למישקה ככפרה על הנזק שגרם לו.

פיצוי הולם הוא מה שאדם נורמאלי מהשורה (יש כזה דבר?) היה מוכן לקבל כדי לעבור אירוע כלשהו ולהרגיש עם זה טוב. להרגיש שהיה שווה. כלומר אם הגנב ירצה בכפרה – הוא יצטרך לגשת אל מי שהוא גנב ממנו ולא רק לבקש סליחה ומחילה אלא גם לתת לו כופר, כלומר פיצוי, על עגמת הנפש שנגרמה לו, בגובה כזה שבן אדם נורמאלי היה אומר – היה שווה שתגנוב…

אבל לפעמים הכפרה מופיעה לנו בחיים גם ללא ש"הגנב" עצמו יבוא ויכפר על מעשהו. פעמים רבות אם אנחנו סולחים וגם מוחלים לחיים על מה שזימנו לנו – פתאום מתברר שהחיים עצמם מביאים לנו כפרה בדמות משהו "טוב" שקרה, משהו שלא יכול היה לקרות לולי המשהו ה"רע" קדם לו. ואז אנחנו אומרים – היה שווה.

זה הכי נפוץ למשל בענינים רומנטיים. פרידה נראית לפעמים דבר נורא, המלווה בכאבי לב גדולים. אבל אם האדם שבור הלב מקבל, סולח ואף מוחל, הוא יוצא מההתחפרות הקרבנית ומתחיל להאיר מחדש, ואז פתאום מגיעה אהבה גדולה וחדשה לחייו, אהבה שלא היה מצב שתגיע לפני הפרידה ההיא. ואז הוא אומר כפרה, איזה מזל שנפרדנו… עכשיו הרבה יותר טוב….

המחילה מחלימה אותנו
מה שחשוב להבין זה שאת שלושת התהליכים של סליחה מחילה וכפרה אנחנו עושים לא רק עבור הזולת שפגע בנו אלא בעיקר עבור עצמנו. כי לחיות כאדם שלא שוכח ולא סולח ולא מוחל – זה לבחור לחיות חיים תפוסים ועצורים, במרירות, בכאב ובסבל. מי שסובל זה בעיקר מי שלא מוחל. לא זה שלא מחלו לו. המחילה היא תהליך מחלים לאדם המוחל עצמו.

לא לחינם מחול ומחילה קשורים בעברית גם למחלה ולהחלמה ואף לחלימה. מי שלא מוחל צובר מרירות שהופכת פעמים רבות בתוכו למחלה. רק מחילה מחלימה אותנו מהסבל הגדול של הקיום האנושי. עוזרת לנו להקיץ מהחלום הגדול שבו אנחנו חיים כאילו אנחנו ישנים. ההתעוררות הרוחנית היא התעוררות מהחלום (לפעמים מהסיוט), וחלק גדול והכרחי ממנה כרוך במחילה גדולה לחיים עצמם, ובהחלמה של פצעים נפשיים מהעבר. ההתעוררות הנפשית כרוכה בתפיסה של החיים כמחול, ובהמתקה של כל הגלולות המרות.

מחילה עצמית
כמובן – לא רק לזולת חשוב למחול – חשוב למחול קודם כל גם לנו עצמנו! להשתחרר מרגשות אשם וחרטות ולמחול לעצמנו, לסלוח ולקבל את העבר ללא אשליות, להפוך כל נפילה לחלק מריקוד החיים ואפילו להסכים שהחיים יראו לנו שלהכל יש כפרה והכל היה ממש משתלם. שהיה טוב להיוולד וטוב לחיות,  ושמי שנולד הרוויח.

ביום כיפור תשע"א יערוך אוהד אזרחי סדנא חגיגית ומיוחדת ליום כיפור, המשלבת עבודה פנימית עם שירת-תפילה אקסטטית, בשת"פ עם רפיק וקהילת "מחוללים בית אורן". ראו פרטים כאן: www.kabalove.org

ישבתי השבוע עם דוב אלבויים על סירה מתנדנדת בנמל יפו ודיברנו על המשמעויות העמוקות של ראש השנה ויום כיפור ועל הדרכים שמצאנו במהלך השנים כדי לעשות את הימים המופלאים הללו לבעלי משמעות שתהיה אותנטית לנו – מבקשי האמת ההולכים בדרך הלב, אוהבי האלהות הבלתי ממוסדים בעליל.

זו הייתה שיחה טובה ומעניינת. דוב ואני מכירים כבר כמה שנים ויש נקודות השקה מענינות בין דרכי ההסתכלות שלנו על המקורות היהודיים. השיחה צולמה לטלוויזיה, ואלו שיש להם את המכשיר הזה יוכלו לצפות בה בשני חלקים: בערב שלפני ראש השנה ובערב שלפני יום כיפור – בערוץ 1.

גם ערוץ 10 ביקשו לשוחח אתי על יום כיפור, ואני אופיע שם בתכנית "המקצוענים 10" שתשודר בערב יום כיפור, ממש לפני כניסת החג. אבל אני מקווה שלא תוכלו לצפות בה כי תהיו איתנו כבר, פה, בבית אורן, בדבר האמיתי, בסדנת יום כיפור, ולא מול המסך….

כי גם בראש השנה וגם ביום הכיפורים אנחנו מזמינים אתכם לסדנאות משובחות שאנחנו עורכים במתכונת ייחודית כבר יותר מעשור, והפעם במרכזנו החדש שבבית אורן, ובשיתופי פעולה משמחים במיוחד. הנה קצת פרטים:

בלילה וביום הראשון של ראש השנה (רביעי-חמישי):
סדנת ראש השנה שמשלבת שירת תפילה מרוממת נפש עם גבריאל מאיר הלוי – חבר ותיק למסע המופלא הביתה, מי שיחד עם עמיר פייס (להקת שבע) יצר את האלבומים "מרכבה" וכן "הטבע" ומעביר סדנאות (מומלצות) של שירת עולם מקודשת.

כמו כן תהיה שם התרת נדרים (אתי) כדי לשחרר את עודפי ההבטחות שלנו לעצמנו ולאחרים… תהיה במת העזה בהנחיית סנצ'ו (ירון גושן) שתאפשר לכל אחד לפתוח את השנה עם העזה לחיות גדול יותר ממקודם… ותהיה סדנא יחודית של ביבליו-דרמה עם תמר פלג שהתמחתה בשיטה, הלוקחת את הסיפור המקראי והופכת אותו לסדנת פסיכודרמה, בה כל משתתף לוקח לחייו תובנות אישיות שעולות בהקשר של הסיפור. והסיפור המסורתי שקוראים בראש השנה הוא סיפור גירוש הגר וישמעאל והתגלות המלאך על באר המים. סיפור חזק שיש הרבה מה לעבוד בתוכו. דון תעביר את מי שירצה טקס של טבילה (בבריכה) לטהרת הלב והכוונה ואני אלמד דברים שקשורים בפנימיות לחג ואנחה את המפגש כולו. תהיה תכנית יחודית לילדים. יהיה אוכל טוב, ובקיצר: ההרשמה בעיצומה אצל זואי עכשיו 054-4540276 לו"ז ניתן לראות באתר.

בסופ"ש הצמוד לראש השנה (חמישי בלילה עד מוצ"ש):
מסע "אור עברי" לפתיחת השנה, עם שמואל שאול ואוהד אזרחי.
מסע למקורות הירדן לפתיחת מקורות השפע האישיים והכלליים לשנה החדשה. שמואל (שהוא סוג של שמאן עברי) ואני נלמד עבודת-רוח שבאה מן המקורות העבריים ומן המפגש הבלתי אמצעי עם הטבע. נערוך טקסים אישיים ומדיטציות בנקודות מפתח בצפון הארץ, ויחד עם מי שיהיה איתנו במסע נגע בעומק וגם נעשה חיים. ההרשמה אצל זואי 054-4540276. המסע איננו קשה מבחינה פיזית, והוא נערך בתנאי קמפינג. לפרטים נוספים ראו כאן.

וביום כיפור:
סדנת יום כיפור מופלאה, לניקוי פנימי והתחדשות הרוח. מיכל טליה, תלמידתי הותיקה והנהדרת, שהיא גם מוזיקאית ומחוללת תפילה מן המעולות שיש, תהיה איתנו גם השנה, ותעלה את תפילותינו אל על, בשת"פ עם רן רונן מ"מחוללים בית אורן" שאחראי ליצירת המופת האקולוגית של יער הפיות בבית אורן בו תערך הסדנא. רפיק רעי האהוב גם הוא יהיה איתנו וינחה תהליכים סדנאיים, ובפרט תהליך עמוק וגם עסיסי (כדרכו) של וידוי ומירוק הנפשות אל תוך הלילה. סדנת יום כיפור היא סדנא עמוקה וחזקה, שתופסת את הגל האנרגטי של יום כיפור אבל לא בראש של אוי ואבוי, אלא בלב של כיסופים לקדושה ועומק. להרשמה התקשרו להדס: 052-8815533 ופרטים תוכלו לראות כאן.

את מה שעבר עלינו בסוף השבוע האחרון, כשהעברנו את סדנת "בסוד הכרובים" בפעם הראשונה כאן בבית אורן , ניתן להבין מן המילים המרגשות שכתבה תהילה – אחת ממשתתפות הסדנה:

"אין בכלל מילים שיכולות לתאר את גודל החוויה שהייתה לי בסדנה ואת ההשפעה שיש לה עלי עד עכשיו.
לשמחתי האנרגיה הטובה נכנסת לחיים שלי כאן, וכל כך הרבה קיבלתי ולמדתי מעבר לאנרגיות נשיות וזכריות.
אני חושבת שזו החוויה הכי חזקה וחשובה שהייתה לי בחיי." (תהילה זוהר)

ופינת ההמלצה החמה: שופרות הם אינסטרומנט עברי קדום, וידידי הרב גו'ש לאופר מייצר שופרות מאד מיוחדים. ראו עליהם הסרטון הזה ואולי תרצו להזמין לכם אחד: http://www.youtube.com/watch?v=NrD3mxSHyIs

מקווה מאד לראותכם לפחות באחד מאירועי השנה החדשה

בברכה ואהבה

אוהד

מסע "אור עברי" אל מקורות הירדן ומקורות השפע, עם שמואל שאול ואוהד אזרחי

טקסים אישיים לפתיחת הזרימה והשפע בגוף ובנפש דרך עבודה רוחנית בנחלי הגליל העליון ובצפת

על סדנאות "אור עברי" באופן כללי – ראו כאן

לתכנית החלק הראשון של חגיגת ראש השנה בבית אורן – (לפני המסע)  ראו כאן

תכנית המסע:

נקודת מפגש: ניפגש ביום חמישי בשעה 20:00 בצומת גומ"א, הפניה לכיוון נאות מרדכי, כפר בלום מהכביש לקרית שמונה.

משם ניכנס למקום יפה בטבע, ונערוך ערב חג שני של ראש השנה.

יום שישי – ה 10 לספטמבר ב' בתשרי

נסע עם בוקר לשמורת דן, בשמורה זו יש הכל מכל, נופים יפים, מעיינות, מזבחות עתיקים ואפילו קו גבול עם לבנון. נתמקד בנקודות העיקריות של השמורה.

עין דן – הוא המעיין הגדול ביותר במזרח התיכון, והנביעה שלו היא מקור שפע המים הגדול בישראל. להיות בראש השנה במקום שכזה זה נפלא הן במישור הסמלי, והן במישור החוויתי רוחני.

אם יתאפשר נשתדל למצוא נקודה לטבילה ראויה במימיו הקרים של נחל דן.

תל דן – במקום אחד המזבחות העתיקם של ארץ ישראל ואנו נרצה לעשות טכס מיוחד לכבוד השנה החדשה במקום זה.

שבילי השמורה עוברים ביער ירוק אחד היפים שבישראל ואנו נרצה לקבל את האור של הירוק הנפלא שבשמורה.

אחר הצהרים נצא שוב ללינת שטח באזור ונעשה טכס קבלת שבת ראשון בשנה העברית החדשה.

יום שבת ה 11 לספטמבר – ג' בתשרי
בבקר נבקר בשמורת הבאניאס שגם היא מהיפות שבארצנו. נעלה למקדש האל פאן, ונמשיך לאורך הזרימה המרשימה עד למפל הבאניאס, אחד הגדולים והיפים בארצנו.

בצהרים נצא לכיוון צפת, ונעלה לבקר בקברו של הארי הקדוש, אחת מדמויות המפתח בהיסטוריה הקבלית, נבקש את ברכתו לשנה החדשה. וגם נבקר בקברים הסמוכים של הרב קורדוביירו, ושל רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך.

הכניסה לשמורת דן ושמורת הבאניאס היא בתשלום ואינה כלולה במחיר המסע, למי שיש כרטיס מטמון הכניסה היא בחינם.

רשימת ציוד

תרמיל גב קטן ונוח – במשך היום נטייל במרחבי הטבע וחשוב להביא תרמיל כדי לשאת קצת אוכל, ומים

שק שינה

אוהל – מי שרוצה, עדין חם בעונה זו, ואוהל לא הכרחי

מזרון מטיילים – ניתן להשיג בכל חנות לציוד טיולים (הפשוט מספיק טוב)

נעלי הליכה נוחות, או סנדלים נוחים

בגדים לבנים, קצרים ליום ובגדים ארוכים לערב (לביקור בצפת צריך בגדים ארוכים) -

בגד ים  ולטבילה

פנס וסוללות להחלפה

ניר טואלט לכל המסע (למי שמשתמש)

שישיה של מים מינרלים, או כל שישה בקבוקים עם מי שתיה

זוג משקפים נוסף לאלו המרכיבים משקפי ראיה או עדשות מגע

כלי רחצה ומגבת

שעון – אם נצא להתבודדות שתדעו מתי לחזור

המסע ילווה בלימוד שיתרחש בטבע, תוך שילוב כחות משלים של שמואל שאול, שעובד כבר שנים רבות כשמאן עברי עם כחות הטבע של ארץ ישראל, ורבי אוהד אזרחי, מורה לקבלה המחזיר את הרוח העברית אל החיבור המקודש של הטבע גם מתוך המקורות הקבליים.

במקדש האל פאן בבניאס

במהלך המסע נתוודע למקומות בעלי עוצמה ונערוך מדיטציות וטקסים אישיים שיאפשרו לכל אחד ואחת לפתוח את השנה באופן טוב יותר, וממילא – אין כמו לפתוח את השנה בנחלי הגליל העליון.

עלויות: 700 ₪ לאדם, 1100 ₪ לזוג (משק בית אחד).

אוכל: נקנה ונבשל בעצמנו. עלות המוצרים תתחלק בין המשתתפים. הערכה: כ 100 ₪ לאדם.

דמי הרשמה (בלתי חוזרים) 200 ₪ בכרטיס אשראי. בשל אופי המסע – מספר המקומות מוגבל.

מי שמגיע לשני החלקים של ראש השנה יקבל 10% הנחה על שני החלקים!

להרשמה: 054-4540276 זואי

בראש השנה נברא הזמן, ומתחדש השפע עבור כל השנה שנפתחת וזורמת אחריו, כך טענו מורי הקבלה והחסידות לאורך הדורות. ראש השנה איננו סתם נקודת ציון בתוך הזמן, אלא הוא יותר כמו המעיין של הזמן, כמו נקודת הנביעה של הזמן, ממנו נובעת השנה שתבוא אחריו. ולכן, טענו המקובלים, מה שאדם עושה בראש השנה משפיע על כל השנה שתבוא אחר כך. מה שאנחנו עושים בראש השנה "צובע" את כל השנה שעוקבת, כי כמו שנאמר במדרש "הכל הולך אחר הראש". האר"י טען למשל שמי שישן הרבה בראש השנה עלול שתהיה לו שנה ישנונית מבחינה פנימית, שנה חסרת התעוררות.

לכן חשוב לקחת את הימים של ראש השנה כזמן המיועד להתכוונות בהירה ולתפילה לכל השנה שבאה עלינו לטובה. כדאי לצקת תוכן בעל משמעות לחג הזה, שלפעמים הולך לאנשים לאיבוד בתוך כל מיני "מחויבויות משפחתיות" למיניהן, שאנחנו לא ממש מחוברים אליהן, אבל נענים להן פשוט כי "לא נעים"… אבל תחשבו רגע איך נראית שנה שמתחילה ב"לא נעים"?…

מצד שני הבעיה עם ראש השנה ויום הכיפורים היא שרבים מאיתנו לא מתחברים גם למה שקורה בבית הכנסת. אנשים רבים מרגישים שמחזור התפילות לחגים הינו גם עב כרס יתר על המידה, וגם מלא במילים שאינן משקפות את מה שיש לנו לומר באמת. אז מה עושים?

התלמוד משבח את הנביאים על כך שהיו טיפוסים אותנטיים, ולא שבחו את הקב"ה בתארים שלא הרגישו מתוך החוויה האותנטית שלהם כי הם מוצדקים, גם אם נאלצו לשנות לשם כך את המסורת העתיקה מימי משה: "כיצד עשו כך ועקרו תקנה שתיקן משה? אמר רבי אלעזר: מתוך שיודעין בהקדוש ברוך הוא שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו" (בבלי, יומא סט/ב).

זו היתה דרכם של הנביאים, להיות אותנטיים ולהאמין שההויה מושתתת על אמת ולא על חנופה. אמנם החכמים החזירו את הנוסח על כנו ולא הלכו בדרכם של הנביאים, אבל זה בדיוק העניין – האם אנחנו מחפשים כיום ללכת בדרך הנביאים או בדרך החכמים הדואגים למיסוד המסורת?

מורי ורבי, רבי זלמן שחטר-שלומי, כתב לפני שנים ספר חשוב ושמו "שינוי פרדיגמות" או באנגלית "Paradigm Shift". רבי זלמן, מייסד היהדות המתחדשת, טוען כי הפרדיגמה הרוחנית שבתוכה פועל האדם המודרני והפוסט-מודרני שונה מאד מהפרדיגמה הרוחנית בה נכתבו רוב הטקסטים של היהדות, ולכן מה שקורה הוא שמי שממשיך להתפלל לפי הנוסח הרגיל, עלול לעשות מין שקר בנפשו, עלול ליפול במעיין חנופה כלפי שמיים, במעיין התחנחנות שאיננה אותנטית, וכידוע בגמרא "כת חנפים איננה מקבלת פני שכינה" (בבלי, סוטה מב\א).

תמונת העולם שמצויירת במסורת הרגילה לקראת ראש השנה ויום הכיפורים היא של עמידה מלאת יראה אל מול מלך גדול ונורא, החורץ גורלות בדין נוקב, מלך שיש להתחנן לפניו ולבקש על נפשנו כדי שיחון אותנו ברוב חסדו ויברכנו בשנה טובה למרות מעשינו הרעים. אני לפחות ממש לא מתחבר לתמונת העולם הזו, ואני בטוח שכך גם רבים אחרים.

לכן במהלך יותר מעשר השנים האחרונות, מאז שהעזתי לעזוב את מחוזות האורתודוקסיה, אני בוחן יחד עם חברים ותלמידים כיצד בכל זאת ניתן לצקת תוכן אמיתי, אותנטי ועמוק, לחגים בכלל ולחגי תשרי בפרט, כי אני לפחות יודע שאינני מעוניין לזרוק את התינוק יחד עם האמבטיה. שוב ושוב אני מוצא את עצמי נרגש לקראת החגים ומרגיש שיש בהם אנרגיה בעלת משמעות, אך כאמור – מה שקורה בבית הכנסת ממש לא מדבר אלי.

ולכן מה שעשינו זה ככה:

• לקחנו חלק קטן מן הטקסטים של הסידור, ובנינו תפילה שמבטאת את מה שאנחנו מרגישים באמת – תחושה של שגב, של געגוע עמוק לשיבת הנפש לשורשה, לקשר אמיתי עם העולם, קשר אמיתי בין אדם לאדם, כמיהה לטהרת הלב, להתעלות והתרוממות הרוח… ושבח והודיה על כל הטוב שבחיים.
• עיבדנו את רוב התפילות הללו לשירה מקודשת. ברוך השם יש ניגונים! חלקם עתיקים וחלקם חדשים, חלקם הלחננו וחלקם אספנו, והעיקר שנוצרה לה שירת קודש בעלת עוצמה, לפעמים אקסטטית ולפעמים עדינה, שירה שאנשים "כמונו" מתחברים אליה בדבקות ובהתעלות. לראות את הפנים של אנשים לאחר סשן של שירת-תפילה שכזו זה תענוג גדול באמת. יש איזה רוך ועדינות, ואיזו הילה של זוהר ונחת רוח ואינטימיות שניכרת מפניהם של האנשים.
• לקחנו את השופר – מנהג קדום ביותר – ואנחנו תוקעים בו כביטוי בלתי מילולי לאיזו זעקה ראשונית "מן המיצר אל המרחב" – כפי שמובאים הדברים במחשבה החסידית. לפעמים כל הקהילה מצטרפת בזעקה רבה אל התקיעה האחרונה "כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים" (רבי נחמן מברסלב).
• לקחנו גם מנהגים נוספים של החג ועיבדנו אותם לסוג של סדנאות, כמו למשל את "התרת הנדרים" שנהוג לעשות בערב ראש השנה וב"כל נדרי". יש בזה משהו כל כך עמוק ונכון, לשחרר מאיתנו נעילות אנרגטיות שתוקעות אותנו, כל מיני מנהגים והרגלים, ולפעמים דפוסים חברתיים או דפוסים פנימיים שלא מאפשרים לנו לברוא את עצמנו מחדש. זה מרתק לבחון מה הם "הנדרים הבלתי מודעים" שנדרתי ולהשתחרר מהם כדי להתחיל משהו חדש וטרי.
• יצרנו גם טקס חזק מאד שנקרא "סדר בית הדין": זהו טקס חזק ומשמעותי, שיש מי שחוזרים ומגיעים אלינו רק כדי לחוות זאת שוב, כל שנה. לא מדובר פה באיזה בית דין של מעלה שצריך להתחנן לפניו. היקום נדיב ומלא חסד הוא. אבל למרות זאת – אני רוצה לבדוק את עצמי בתחילת השנה "למה לי בכלל שנה חדשה"? יצרנו מהלך סדנאי שמאפשר לכל אחד לבחון את עצמו אל מול שלושה חברים "דיינים", ולראות לשם מה אני חי? מה המטרה העמוקה של חיי, חוץ מאשר להתגלגל ולסחוב ולשרוד משנה לשנה? זהו תהליך נפלא. כששלושה חברים מקשיבים לך קשב רב (מצרך נדיר כשלעצמו כיום) ומרגישים שמה שאתה מביא זה משהו אמיתי, שממש כדאי לעולם כולו שתחיה לשם כך – הם פוסקים ומכריזים בנוסח חגיגי על כך שאתה ראוי לשנה חדשה וחיים מלאי טוב, ומתפללים עבורך. אבל אם הם מרגישים שאתה קצת מזייף, שאתה מחפף, מורח, שאתה לא יודע מה אתה עושה פה… שאתה לא ממש חי בעצם – הם ישלחו אותך חזרה אל עצמך, להתבונן שוב, ולבוא עם אמת עמוקה יותר.
• את "קריאת התורה" כמו את כל הטקסים כולם אנחנו פותחים לכל אדם – נשים וגברים כאחד. איננו חיים עוד בעולם בו נשים צריכות להביט מעבר למחיצה על מה שהגברים עושים. ובקריאת התורה אנחנו מחפשים תמיד מה הקטע שאנחנו קוראים עכשיו אומר לכל אחד מאיתנו. כשלומדים לקרוא את התנ"ך בקריאה סימבולית, פסיכולוגית וארכיטיפית מגלים שקטעים מסויימים בו מספרים את הסיפור שלי עכשיו. וזו הזדמנות נפלאה לעבודה פנימית שאותה אנחנו עושים דרך כלים כמו "ביבליו-דרמה" עם מי שמעוניין בכך.

זוהי כמובן רק דוגמית. אינני יכול להאריך ביחס לכל מנהגי החגים שאספנו וכיצד עיבדנו אותם כדי שיהוו מסגרת לחגיגה עמוקה של החגים, אבל אתם קולטים את הכיוון. וכמובן – הדברים תמיד בהתהוות – יצירתיות היא דבר הכרחי. השילוב של מסורת וחידוש מייצר אינטימיות אותנטית, שמהווה אלטרנטיבה גם לבית הכנסת וגם לסעודות של המחויבויות המשפחתיות.

—-

• אנחנו תמיד מזמינים כל אדם לחגוג איתנו, ולהיחשף לדרך חדשה לחגוג את החגים ומשמעותם. השנה נערוך את החגים בבית אורן, גם בטבע – שהוא מקום קדוש בפני עצמו – וגם באולמות ששכרנו לשם כך ממלון בית אורן. פרטים נוספים תמצאו באתר שלנו: www.kabalove.org

התפיסה המובאת הקבלה ובחסידות היא ש"בראש השנה נברא הזמן" ומתחדש השפע עבור כל השנה שנפתחת וזורמת בעקבותיו.

ראש השנה הוא כמו נקודת הנביעה של הזמן, ולכן טענו המקובלים שמה שאדם עושה בראש השנה משפיע על כל השנה שתבוא אחר כך. מה שאנחנו עושים בראש השנה "צובע" את כל השנה שעוקבת, כי כמו שנאמר במדרש "הכל הולך אחר הראש". האר"י טען למשל שמי שישן הרבה בראש השנה עלול שתהיה לו שנה ישנונית מבחינה פנימית, שנה חסרת התעוררות. הרבה אנשים, שממש כמונו לא מוצאים את עצמם בעולמו של בית הכנסת, הולכים לאיבוד בחג בתוך כל מיני "מחויבויות משפחתיות" שעושים רק "כי לא נעים". תחשבו איך נראית שנה שמתחילה ב"לא נעים"?….

לכן חשוב לנו לקחת את הימים של ראש השנה כזמן של קביעת כוונות מדוייקות ותפילות נכונות לכל השנה שמתחדשת עלינו לטובה. בהתאם לכך יצרנו את הסדנאות הפותחות את השנה, כזמנים של התרוממות הרוח, העמקה, התכווננות בהירה ופתיחה של מקורות השפע.

את ראש השנה חילקנו לשני חלקים בלתי תלויים זה בזה – לשתי סדנאות שונות, אחת בתחילת החג, אותה נחגוג יחד עם המוזיקאי והמורה גבריאל מאיר הלוי בבית אורן (בלילה בטבע, וביום באולם ממוזג), ואחת בסופ"ש העוקב, שבה נצא יחד עם ידידנו שמואל שאול, מי שעובד עם האנרגיות של אמא אדמה ומלמד שמאניזם עברי כבר שנים רבות, אל מקורות השפע של הירדן.

אז מה יהיה בראש השנה?

• כמובן תקיעות שופר ,המלוות בלימוד על סוד השופר ומדיטציות התומכות בתקיעה להמתקת הדינים.
• סדנה מרתקת של בִּבְּלִיוֹדְרַמָה, עם מורה בשם תמר פלג שהתמחתה בתחום בארה"ב.
• טבילת צינון וטהרה בבריכת בית-אורן…
• טקס עוצמתי של "סדר בית הדין" אותו לא תמצאו בשום מקום אחר, טקס שעוזר לכל אחד לבדוק עם עצמו בדיוק "למה לי עוד שנה"? ולמה אני מתכוונן בשנה הקרובה.
• שירה ותפילה, לעיתים חרישית ולעתים אקסטטית
• זמן להתבודדות בטבע
• ריקודים ותנועה עם דון לתחילת השנה
• וכמובן את הכל נטבל בלימוד מתוך הקבלה, שיעזור לנו לצקת תוכן בעל משמעות לחג.

להרשמה לשני החלקים – התקשרו אל זואי 054-4540276    או שלחו מייל אלינו ל: kabalove@gmail.com

ביום כיפור נתכנס שוב, והפעם להתנקות פנימית. נעבור בחלון ההזדמנויות שנוצר בעת רצון, בשעה ש"שערי שמיים פתוחים", לשם תפילה וטהרה של הלב. יום כיפור הוא יום עם אנרגיה מיוחדת, ופשוט כדאי לרכב על הגל האנרגטי הזה, ולא רק לשבת בבית עם ערימה של עיתונים וסרטי וידאו.

רפיק גם הוא יהיה איתנו וינחה תהליך מיוחד של וידוי עוונות, קצת מצחיק וקצת רציני, כי הומור, כידוע, הוא עניין הכרחי כשמדובר בהתנקות הנפש, ויום כיפורים הוא קצת גם "כ-פורים"…

מיכל טליה תחולל תפילה בקולה הנעים יחד עם רן רונן ואתי, ויער הפיות הקסום של בית אורן יספק לנו מרחב מקודש ויחודי בחיק הטבע, המותאם לשהיה נוחה של קבוצות. נצום (מי שרוצה, לא מכריחים), נלמד, נשיר, נתבונן פנימה ונשיל מעלינו את מה שלא דרוש ללב שלנו כדי להתחיל שנה חדשה ברגל ימין, ונתחדש ונתנקה מבפנים.

להרשמה התקשרו להדס: 052-8815533 או שלחו מייל אלינו kabalove@gmail.com

אנחנו מאד מתרגשים ושמחים לעשות את החגים במשכננו החדש בבית אורן. אבל בגלל כל התמקמות החדשה – לא יצאנו עדיין עם פרסום על אירועי החגים בשום מקום חוץ מרשימת התפוצה הזו… אוסמכנו בעיקר על העברת המידע מפה לאוזן.

אז חוצמזה שממש נשמח לראותכם איתנו – ממש נודה לכם גם אם תוכלו להעביר את המידע לחברים שלכם, לרשימות תפוצה ולכל מי שיכולים להיתרם מהכרות עם החגים במתכונת הלא שגרתית הזו.

בפייסבוק תוכלו למצוא את דפי האירוע כאן:

ראש השנה: יום כיפור:

תודה רבה ושנה טובה

דון ואוהד אזרחי

ד.א. לאלו שאוהבים לקפוץ על העגלה ברגע האחרון – סדנת "בסוד הכרובים" תתחיל ביום ה' הקרוב אחר הצהריים, ויש עוד מקומות ספורים פנויים.

לאחרונה כתבתי מאמר חדש על חודש אלול על פי ספר יצירה, ועל מדיטציית ה"גאר נישט"  שקשורה אליו, שמזמינה אותנו להיכנס פנימה לנקודת ההתחלה של קיומינו ולברוא את עצמנו כבריה חדשה (ראו כאן).

ואצלי יש בתקופה האחרונה תחושה מבורכת של מעגלים גדולים שנסגרים באופן יפה, עם המעבר לבית אורן והקמת המרכז החדש של בית הספר העברי לאהבה וקבלה כאן.

אנחנו מתמקמים, ומרגישים כיצד זרעים שנזרעו לפני הרבה שנים נובטים עכשיו. הגענו לכאן בעקבות הזמנה של רן רונן ואימי פלר, שיחד עם עוד קבוצה קטנה ומקסימה מחברי קיבוץ בית אורן היו אצלנו במצוקי דרגות, בימי קהילת המקום לפני 7 שנים, והמשיכו את העבודה הזו בעצמם, והוסיפו עליה מכל טוב: הם הקימו מרכז אקולוגי מקסים ביופיו ב"יער הפיות" של בית אורן (ראו תמונות כאן), ובין היתר אספו לשם בשנים האחרונות עשרות אנשים לחגוג איתם את החגים בטבע, בשירת תפילה כאלטרנטיבה למסורת בית הכנסת, ובעבודה פנימית.

ועכשיו פתאום, לקראת החגים של השנה החדשה, אנחנו חוברים יחד לסדנאות החגים, רן ואני, יחד עם תלמידתי הותיקה מיכל טליה ועם גבריאל מאיר הלוי שהשפיע עלי רבות בעבר הרחוק ועזר לי לגלות את העולם שמחוץ לאורתודוקסיה (ועל כך שוב תודה!) – שלושה מנחי תפילת לב מוכשרים וותיקים, וגם רפיק אחי האהוב, שגם הוא התחיל בשנים האחרונות לעשות ימי כיפור כתהליך מדיטטיבי לקבוצות שלו ממרכז אומ – כולנו חוברים יחד בחגים הקרובים, ומזמינים את כל מי שלבו חפץ לבוא לעשות איתנו את החג. בשבילי עצם החבירה הזו היא כבר חגיגה! והיא מבטיחה איכות משובחת.

על כל זה נוסף המסע הרוחני עם שמואל שאול אל מקורות הירדן (רק שיחזור אלינו בשלום מלדאק…) בחלק השני של ראש השנה… בקיצור חגיגה אמיתית.

! ניסינו לעשות הכל במחירים ממש סבירים, ואפילו עם הנחות לזוגות ולמי שבא ליותר מאירוע אחד. ראו פרטים:

• פרטים על סדנת ראש השנה כאן. להרשמה: 054-4540276
• פרטים על מסע "אור עברי" עם שמואל שאול ואתי אל מקורות הירדן בסופ"ש של ראש השנה – כאן. להרשמה כנ"ל 054-4540276
• פרטים על סדנת יום הכיפורים, כאן. להרשמה סמסו אל 052-6109713 ויחזרו אליכם.
• בנוסף: בעוד שבועיים תתקיים גם סדנת "בסוד הכרובים" גם היא ביער הפיות (פרטים כאן), ועדיין ניתן להירשם אליה (גם יחידים וגם זוגות). להרשמה: kabalove@gmail.com
• אימון להנחיית קבלת שבת: הצעתי לקיים השבוע בבית אורן סדנא קצרה של ארבע שעות לאימון להנחיית תפילה וקבלת שבת. על בסיס דברים שעשיתי בעבר כשלימדתי קורס שנתי של "מחוללי תפילה" ומתוך ניסיון רב שהצטבר אצלי ביחס לאיך לעבוד עם האנרגיה של השבת הנכנסת. אני יודע שזו התראה קצרצרה וזה רק למי שיכול: יום רביעי משעה 6-10. 150 ₪. מותנה בהרשמה מראש! kabalove@gmail.com

פעילות השבוע באזור המרכז:

• ביום שני – כמובן – השיעור הקבוע ברמת גן (8 בערב, רח' המעגל 17א. ) פרטים כאן
• ביום חמישי אתארח בסדרה "נביא בעירו" לראיון בפני קהל עם השחקן ואיש הזן גיל אלון, במרכז "קומה" בכרם התימנים בתל אביב. הנה פרטים.

חוצמזה: האזנתם פעם לתכניות הרדיו שלי? לידיעתכם ניתן להאזין להן לא רק בעת השידור ב"רדיו מהות החיים" (ימי רביעי בשעה 8 בערב, מעכשיו) אלא גם בכל עת ברשת!  פרטים כאן

מקווה לראותכם באחת הפעילויות הקרובות

אוהד

חודש אלול והפוטנציאל הטוטאלי שלנו

אוהד אזרחי. אלול תש"ע. 2010

חודש אלול מזכיר לנו לשוב פנימה. סוף הקיץ. באביב היתה באוויר תחושה של חגיגה ויציאה החוצה. אחר כך הגיעו תחושות של סוף, סוף השנה וסוף הלימודים וסוף לכל מיני דברים שהושקע בהם מאמץ מתמשך לאורך השנה, זהו אותו "קץ" שקיים במילה "קיץ". אבל אז נמהלות אל תחושות הכיף של הסיום עם תחושות של קץ וסוף, שיש בהן מן הקושי והחורבן, אותו חורבן שקיים גם הוא במילה "חורב", שהיא שם נוסף לתקופה החמה בארץ כנען, תקופה שבה כל מה שהיה ירוק נחרב ומצהיב. יערות שלמים עולים לפעמים בשלהבת אש הקיץ ומותירים מאחור הר עשֵן ושחור. אבל כשמגיע אלול אלינו השיא של כל זה כבר בעצם מאחורינו, ואנחנו מתחילים לראות אופק אחר.

כשאלול מגיע עדיין חם פה לפעמים מאד, אבל הטבע מתחיל כבר להתכונן לסתיו, וכמו תמיד – נפש האדם הרגישה לטבע מתחילה גם היא בתנועה מיוחדת, פנימית ועדינה, המכינה אותנו לעבודה הרוחנית הראויה לתקופה הזו.

ספר יצירה כדרכו נותן את הנוסחה הפנימית של הזמן הזה ואומר בקיצור נמרץ:

המליך אות י' וקשר לו כתר
וצר בו בתולה בעולם,
ואלול בשנה,
וכולייה שמאל בנפש

אנסה לבאר זאת בפשטות:

י' – הנקודה הראשונית
לכל חודש יש אות. האות של חודש אלול היא האות יוד. היא המולכת בחודש הזה, כלומר היא מארגנת את האנרגיה של חודש אלול. מה שמאפיין את האות יוד זה שהיא סוג של נקודה. הזוהר קורא לה "נקודה קדומה" או בארמית "נקודה קדמאה – יוד" ( זוהר חלק א דף טז/ב). בשפה מודרנית היינו קוראים לנקודה הקדומה "נקודה ראשונית" או "נקודה פרימיאלית" (Primal Point). כלומר – זו הנקודה שמתחילה הכל, הנקודה שקודמת לכל מה שמתפתח ממנה. המקובלים טענו שהאות יוד היא אותה נקודה שנוצרת כאשר אנחנו רק מניחים את הקולמוס הטבול בדיו על הנייר ומתכוונים לכתוב כל אות אחרת, או לצייר כל ציור אחר (נכון, זה לא עובד עם מקלדת…). תמיד הנקודה הראשונית הזו, שמייד נמשכת ומתפתחת לציור שלם, היא בבחינת האות יוד. לכן האות יוד קיימת בעצם בנקודת ההתחלה של כל ציור, ומבחינת המקובלים – באף נקודת ההתחלה של כל יצור.

פוטנציאל טוטאלי
במובן זה לכל אחד מאיתנו יש את אות ה"יוד" שממנה הוא או היא נוצרו. נקודת תחילת הקיום שלנו כיצור. ואכן גופו של כל אחד ואחד מאיתנו התפתח מאותו תא מופלא וראשוני, תא שנוצר לאחר שהזרע והביצית של הורינו התאחדו לראשונה. שם, בתא הראשוני הזה, שבשפה המדעית קוראים לו "תא גזע טוטיפוטנטי", הופיע לראשונה הDNA המיוחד שלנו. כמעט כל מי ומה שאנחנו היה רמוז כבר באותה נקודה קדומה וראשונית, שהייתה לה את היכולת המיוחדת להתפתח ולהיות כל תא ותא בגופנו. משמעות השם המדעי "תא טוטיפוטנטי" היא תא בעל פוטנציאל טוטאלי = Total Potential. תא הגזע הראשוני הזה הוא אות היוד שלנו.

בחודש אלול אנחנו נקראים לשוב אל אותה נקודה ראשונית בעלת הפוטנציאל האדיר שממנה התחלנו להירקם כאן בעולם הזה. המדע המודרני גילה שמהנקודה הזו, מתאי הגזע הראשוניים, ניתן לחדש כל איבר חולה. אותו רעיון קיים גם בבסיסו של חודש אלול: לשוב אל הנקודה ממנה התחלנו, כי משם ניתן לחדש את עצמנו. זו משמעותה העמוקה של התשובה. לשוב אל המקור ולהתחדש משם. כי הרי חלק ממי ומה שאנחנו כבר התיישן והסתאב, כבר איבד את כחו ועוצמתו, איבד את עצמו לדעת, ויכולתנו לחדש את עצמנו כבריה חדשה טמונה ביכולתנו להתחבר לאות היוד שלנו, לנקודה הראשונה שממנה נוצרנו, בה נמצא הפוטנציאל הטוטאלי שלנו.

לא כלום
ביצירת המופת "מעשה משבעה קבצנים" מרחיק רבי נחמן מברסלב לכת ומספר על יכולתו של האדם להתחבר לא רק לנקודה הראשונה הזו, אלא אפילו אל ה"אין" שקדם לציור הנקודה הראשונה. רבי נחמן מספר שם על סוג של תחרות מוזרה, בה מתחרים המשתתפים מי זוכר זמנים קדומים יותר. בתחרות הזו הוחלט שמי שזוכר אירועים קדומים יותר הוא בודאי האדם הזקן ביותר בחבורה. האנשים שהיו שם, שהיו מיסטיקאים זקנים, מייד נכנסים פנימה ומחפשים לראות מאיזו נקודה קדומה הם זוכרים את עצמם (זה הרי האירוע החשוב, לא האירועים החיצוניים). ואכן אחד מהם מספר שהוא זוכר את רגע החיבור של הזרע עם הביצית, וכולם מתפעלים מאד. אולם אז מסתבר שיש מי שזוכר את עצמו ממקום קדום עוד יותר: מלפני שהנפש ירדה אל החומר הראשוני הזה של תא הראשון, ושוב כולם מתפעלים עד מאד. אך ההפתעה הגמורה מופיעה כשהבחור הצעיר ביותר בחבורה, שהוא ממש ילד, זוכר את הזיכרון הקדום ביותר: הוא טוען שהוא זוכר את כל הדברים שהאחרים זוכרים, אך הוא זוכר עוד לפני כן – הוא "זוכר גם לא כלום".

בדברים הללו, שיש מי שהיה מצפה שיצאו מפיו של חכם זן יפני, או לפחות מפיו של הטאואיסט הידוע פו הדב, מכתיר רבי נחמן את הינוקא של החבורה בתואר הזקן שבזקנים, כי הוא זוכר את הלא-כלום שקדם לכל מה שנהיה משהו:

"והתינוק אמר שזוכר לאו כלום (גאר נישט), כי הוא למעלה מן הכל, וזוכר אפילו מה שהוא קדם מנפש רוח נשמה, שהוא בחינת "אין"…  והיה חידוש גדול אצלם שהתינוק זוכר יותר מכולם…" (מעשה משבעה קבצנים).

הַבְנַיָה מחדש

"בתוך כך בא נשר גדול ודפק על המגדל, ואמר להם: חדלו עוד מלהיות עניים! שובו אל האוצרות שלכם, והיו משתמשים באוצרות שלכם"

מה שחשוב לענינינו הוא שהתחברות לנקודה הקדומה ביותר שלנו, לנקודת האות יוד, או אף לנקודת האין הקודמת ליוד, יכולה לבנות מחדש את מה שכבר נהרס ונחרב והתיישן. ואכן כך ממשיך רבי נחמן באותו סיפור מעשה מופלא, שלא אוכל להיכנס לפירוש כולו במסגרת מאמר זה, ואומר כי לאחר שנזכרו הזקנים הללו בנקודה הכי ראשונית שיכלו לזכור הם הוזמנו לחזור אל הספינות שלהם, שנשברו קודם לכן והתרסקו בסערה גדולה. נשר גדול מופיע ואומר להם:

"חזרו אל הספינות שלכם, שהם הגופים שלכם שנשברו, שיחזרו ויבנו. עתה חזרו אליהם" (שם)

הספינות שנשברו וחזרו להבנות מסמלות בסיפור את הגופים שלנו, הגוף הפיזי, ה"גוף" הרגשי ואפילו את הגוף ההזדהותי, זה שמתוכו אנחנו מתייחסים אל עצמנו כ"אני", זאת בהתאם לתפיסה המופיעה בסימבוליקה הקבלית הקדומה, הרואה במילה "אניה" יצוג של ה"אני"[1].

אם נשוב מההפלגה הארוכה הזו אל חודש אלול ואל האות "יוד" המולכת בו נוכל להבין כי החודש הזה מזמין אותנו להתחבר אל נקודת הראשית שלנו, אל הנקודה של הפוטנציאל הטוטאלי שממנו נוצרנו – ומשם – ליצור את עצמנו מחדש ולרפא את הספינות השבורות שלנו.

יש מצב שאפילו כדאי להתחבר אל הלא כלום שקדם לנקודה הזו. אל הגאר נישט הקדמון.

להתחבר אל הבתולה
כמובן שמתוך זה אנחנו כבר יכולים להבין למה חודש אלול קשור למזל בתולה. הבתולה מסמלת כמובן את המצב הבתולי, הראשוני, זה שקדם להריון וללידה.

בזן יש קואן ידוע שאומר: "הראה לי את פרצופך לפני שנולדו הוריך!", ובהקשר שלנו אפשר לומר: "הראה לי מה היית בזמן שאמך היתה עדיין בתולה!" – זהו הגאר נישט הקדוש של חודש אלול.

ושלא יעלה לנו השתן לראש
מה שיכול לסייע בעבודה הרוחנית של חודש אלול היא הכליה השמאלית עליה מדבר ספר יצירה בנוסחה שהבאתי לעיל.

הכליה תפקידה לנקות את הדם. הצד השמאלי בכליות קשור על פי הקבלה לספירת ההוד, שמשמעותה הודיה והודאה ווידוי – דברים שאנחנו נקראים לעשות בחודש אלול. אם נסכים להודות על האמת, ונפסיק להיות "צודקים" כל הזמן, יש מצב שנוכל לנקות קצת את הדם שלנו, שלולי כן הוא מלא בשתן.

כשהדם נקי והנפש מוכנה להודות על הכל ולשחרר את הצורך הנורא להיות "צודקת", אפשר להיזכר בלא-כלום שממנו באנו, ומשם לצאת אחר כך אל השנה החדשה, רעננים ומחודשים, ב"ספינות" שלנו, שנבנו מחדש, כמו שאיבר בגוף זקן ושבור וחולה יכול להבנות מחדש מתוך תאי הגזע של עצמו.

אז נוכל גם לקיים את הוראתו של הנשר הגדול אל אותם זקנים לשוב אל האוצרות הפנימיים שלנו ולעשות בהם שימוש:

"חדלו עוד מלהיות עניים!
שובו אל האוצרות שלכם,
והיו משתמשים באוצרות שלכם!"

כי כמו שאמר לי פעם ידידי דויד בן יוסף: "אוצרות או צרות!" כלומר, מי שלא שב אל האוצרות שלו ועושה בהם שימוש אמיתי מזמין לעצמו צרות גדולות.

אז אסיים בברכה שנזכה לשוב אל האוצרות שלנו
ולעשות בהם שימוש
לטובת העולם כולו.
אמן.

"למה אני פה?"

אוהד אזרחי     הכנה לראש השנה

אנשים מתגלגלים מיום ליום, "חיים", שורדים. סוחבים את עצמם מיום ליום, בזמנם הפנוי הם דואגים להעסיק את עצמם בפעילויות שונות שעוזרות להם להקל לרגע את מעמסת היום, רק כדי להמשיך ולסחוב עוד הלאה. הדחף לשרוד הוא דחף חזק מאד, פרימיטיבי מאד, יש בו עוצמה אדירה, אבל יחד עם זה יש בו גם גורם מטשטש. מבלי לדעת לאן אנו הולכים ולשם מה אנחנו נמצאים כאן על פני האדמה אנחנו פשוט עושים הכל כדי להמשיך ולהתקיים. אבל האם אנו שואלים את עצמנו לפעמים לשם מה כל זה?

לוח השנה היהודי הציב חג אחד בשנה שבו כל אחד נקרא לעמוד לפני האמת ולשאול את עצמו ברצינות הכי עמוקה – לשם מה אני פה?

לחג הזה קוראים ראש השנה.

נכון. כמו כל החגים גם ראש השנה איבד כבר במקומותינו את הניחוח העמוק שלו, וכל מה שמעסיק אותנו זה "איפה אתם בחגים"? אבל באמת יש משהו עמוק ונפלא ונורא בראש השנה. לכן קוראים לכל סדרת הימים שלפניו ולאחריו "ימים נוראים".

ראש השנה נחשב כ"יום הדין" שבו נחתכים גורלותיהם של אנשים לחיים או למוות, כדברי הפיוט: "מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי שלא בקיצו, מי במים ומי באש, מי במחלה ומי במגפה, מי בדבר ומי בחרב, וכולי". רבים מאיתנו מכירים, אני מניח, אנשים קרובים שבדיעבד מסתבר שבראש השנה הקודם לא נגזר דינם לחיים של שנה שלימה. הם נקטפו "בקיצם או שלא בקיצם" במהלך השנה האחרונה. לפחות איש אחד שהיה יקר לי מאד עזב את גופו השנה.

מהו אותו "דין" שבו "העולם נידון" בראש השנה? אנחנו, חובבי הרוחניקיות המצויה, איננו אוהבים "דין". שיפוטיות בכללותה נחשבת בחוגי הניו אייג'ים כדבר שלילי ונחות, ולכן כל העניין הזה של "הדין של ראש השנה" נתפס כמשהו חשוך וימי ביניימי, גישה שאיננה עולה בקנה אחד עם המודעות הרוחנית הטהורה, וכולי.

אבל לדעתי לא כך הדבר, ולכן נחלצתי לכתוב את המאמר הזה. לדעתי ראש השנה והדין שבו מזמנים לנו הזדמנות פז אמיתית ונפלאה לחידוד התודעה ולבהירות ההויה.

כדי להבין זאת, בואו נדמיין לרגע את כוח החיים הזורם בנו כאנרגיה. לאנרגיה הזו יש גבול. היא מדודה. כאילו יש בנו איזו בטרייה טעונה, שיש בכוחה להחזיק אותנו בחיים רק בהתאם לכמות האנרגיה המצויה בה. פעם בשנה אנחנו באים להטעין את הבטרייה הזו. אנחנו באים לבקש עוד אנרגיה שתאפשר לנו להמשיך ולחיות עוד שנה. אבל – וכאן טמון המפתח – כדי לקבל את האנרגיה הזו עלינו להסביר למה כדאי לתת לנו אותה. זה כאילו אנחנו באים לבקש תקציב. יש וועדה, ולוועדה הזו יש המון כסף לתת, אבל היא רוצה לתת אותו למטרות ראויות, ולכן היא שואלת כל אדם שבא בפניה – למה לך עוד תקציב? מה תעשה איתו? ספר לנו למה נכון יהיה להעניק לך עוד שפע?

למה לך עוד שנה? זו בעצם השאלה הגדולה של ראש השנה. בשביל מה אתה חי? לשם מה אתה חי? מה נמצא בראש סדר העדיפויות שלך? זו המשמעות העמוקה של "המלכת המלך" בראש השנה. יום זה נחשב בקבלה כיום בו מכתירים את הקב"ה למלך. אבל השאלה היא האם באמת זה כך? האם באמת המלך שלי זה האלהים, או שיש לי מלך אחר, שלפני אני כופף את קומתי באמת? האם החיים שלך מוקדשים למשהו שהוא בעל משמעות, משהו שניתן לראות בו צורה של עבודת אלהים – או שהם מוקדשים לאליל אחר – אליל הממון למשל? או אליל הכבוד, או אליל הפחד (שהוא אחד מהאלילים הגדולים מכולם).

ראש השנה מאפשר לנו לעמוד פעם בשנה בפני השאלות הגדולות הללו ולהאלץ לתת עליהן תשובה כנה, מבלי למרוח. כשאני עורך סדנא בראש השנה אחד התהליכים המרכזיים בה זה "סדר בית הדין" שבו עליך לשכנע שלושה אנשים – שהם שלושה דיינים – שיפסקו לך חיים לשנה הבאה. והדיינים הללו לא אמורים לעשות לך הנחות. הם אמורים להיות כנים וישרים ולאלץ אותך לא לשקר ולא למרוח ולא לבלף. עליך לתת תשובות שהם ירגישו שבאות מנקודה של אמת פנימית עמוקה. רק אז הם יפסקו לך חיים טובים ומאושרים ואף יתפללו עבורך ויברכו אותך בלב שלם.

זהו הצד הזכרי של ראש השנה. האלמנט הזכרי במציאות מחפש מטרה, וכשאין לו מטרה לחיות למענה הוא סובל קשות. אבל הצד הנקבי של ראש השנה מאופיין באלמנט החגיגה שבו. אחרי הכל – ראש השנה איננו יום של אבל חלילה – זהו יום חג, יום שמחה. ולכן אמר נחמיה לעם בראש השנה: "….לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ. וְאַל תֵּעָצֵבוּ, כִּי חֶדְוַת יְהֹוָה הִיא מָעֻזְּכֶם" (ספר נחמיה פרק ח, פסוק י').

הצד הנקבי של החג הזה הוא צד שחוגג את המלאות של החיים בעולם הזה. העקרון הזכרי מחפש להצדיק את קיומנו כאן, אבל העקרון הנקבי איננו עסוק בזה כלל – הוא בן (בת) בית פה, בעולם הזה, והוא רוצה לחגוג את כל מה שקיים פה. וגם זה חלק מהתרגול של החג הזה – לדעת ליהנות.

זה נראה פשוט, אבל כשנכנסים לזה בעומק מגלים שאנחנו בדרך כלל לא ממש מרשים לעצמנו להתענג, ליהנות באמת – כמו ילדים. ולכן בראש השנה יש את שני האלמנטים הללו יחד – כמו שני אוהבים: את העבודה הזכרית שכרוכה בלזכור בשביל מה באתי לכאן בכלל, ואת העבודה הנקבית שכרוכה בלדעת ממש ממש להתענג מתוך ידיעה ש"חדוות יהוה היא מעוזכם".

——————-

פורסם באתר NRG

עם העבריינים

על תפילת "כל נדרי" ומפתח הכפרה

אוהד אזרחי 2010

אחת הבעיות הגדולות של אנשים דתיים, היא שיש להם פעמים רבות אישיות כפולה. יש אחת שכביכול שייכת לעולם של בית הכנסת או הכנסיה, ואחת קצת אחרת, פחות "יפה", שאיתה הם פועלים בעולם, בעסקים, בחינוך ילדיהם, אולי גם במיטה, אבל אותה הם לא מביאים לבית התפילה.

תופעה זו נפוצה בשינוי אדרת גם בקרב אנשי העידן החדש: האווירה הכללית בכינוסים ניו-איג'יים רבים עושה כאילו סלקציה בכניסה, ואומרת לצד המניאק של האישיות שלאחד כמוהו אין רשות כניסה לפה. אז הוא באמת לא נכנס. רק הצד המלאכי יותר של הנפש נכנס אל הכינוס הרוחניקי, שיש בו בודאי אנשים עם חיוך נינוח, לבושים בבגדים לבנים ורחבים, חיבוקים, קטורת, נרות וקריסטלים כשמוזיקה רגועה מנגנת ברקע. הצד השטני של האישיות יושב בחוץ על הברזלים, מפצח גרעינים וממתין לבעליו שיצא כבר החוצה ויחזור הביתה, למקום בו נותנים גם לו להתבטא.

את האוירה הזו, שיש בה מן הצביעות הצטדקנית, לא אהבו כמובן גדולי החסידות. הם רצו את כל נפש האדם. מי צריך לפגוש רק את הבחור החייכן והחביב שבתוכך? הוא משעמם וצבוע. הבא לי את כולך! רק אז יכול להתחיל הלימוד הרוחני האמיתי.

את התובנה שעבודה רוחנית אמיתית מתרחשת רק כשכל חלקי האישיות מגיעים לזירה, גם הפחות נחמדים, לומד רבי צדוק הכהן מלובלין מכלל חברתי אותו ניסחו חז"ל בתלמוד. במסכת כריתות בתלמוד הבבלי (דף ו/ב) ואמרו חכמים: "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית". חז"ל טענו שתענית ציבור, כמו יום כיפור למשל, איננה פועלת את פעולתה הרצויה אם רק החבר'ה הטובים מתענים ומתפללים. חייבים לכלול בתענית גם את הפושעים. הם עצמם לומדים זאת ממקור מאד מעניין: "שהרי חֶלְבְּנָה רֵיחָה רע וּמְנַאָה הכתוּב עם סַמְמַנֵי הקטורת". הקטורת שהקטירו הכהנים בבית המקדש היתה עשויה מתערובת מאד מיוחדת של אחד עשר עשבים (="סממנים"). עשרה מביניהם עשבים בעלי ריח מתוק וטוב, אך החלבנה היא צמח שריחו רע. למרות זאת ואף על פי כן הקטורת כשרה לבית המקדש רק אם מעורבת בה גם החלבנה. ללא חלבנה זו אולי קטורת נחמדה, קטורת מתקתקה שאפשר למכור בחנויות העידן החדש, אבל לא כזו שניתן לעבוד איתה בקודש, כי כדי לעשות את העבודה המקודשת צריך לכלול גם את הצדדים הפחות יפים של המציאות ושל הנפש. כדי לחולל התמרה צריך לכלול גם את צדדי הצל של האישיות ושל החברה.

וכך כתב על הסוגיה רבי צדוק הכהן מלובלין, בספרו "צדקת הצדיק" (אות רנ"ח):

"כמו שבכלל האומה יש גם פושעי ישראל, וכל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית כמו שלמדו ז"ל מעניין החלבנה, כך באדם עצמו יש גם כן חלק רע מ"שאור שבעיסה" המכונה "פושעי ישראל" וצריך להיות בקשר אחד עמו"

הנה לנו פסיכולוגיה רוחנית הוליסטית משובחת מבית מדרשו של אחד מגדולי ההוגים החסידיים, שחי לו בבית קטן בלובלין בסוף המאה הי"ט. בעיני רבי צדוק המערכת החברתית והמערכת הפנים-נפשית משקפות זו את זו, כמו מערכות פרקטאליות. כשם שבכל ציבור יש תמיד גם פושעים, או לפחות "חלקים פחות נאורים" כך גם בנפש האדם פנימה יש חלקים "פושעים", אותם הוא מכנה באחד מכינוייו התלמודיים של היצר הרע "שאור שבעיסה", כלומר החלק המתפיח את עיסת הנפש, או בעברית רוחנית מודרנית – האגו. בשפה של הפסיכולוגיה היונגיאנית נהוג לכנות את החלק הזה שבנפש "הצל", כלומר החלק האפל, הבלתי מואר בעליל של האישיות, אותו חלק שהיינו רוצים שלעולם לא יצא לאור, שתמיד ישאר בצללים ואף אחד לא ידע שאנחנו בעצם כאלו מגעילים גם. אבל רבי צדוק קובע שאל לו לאדם להתעלם מחלקי הצל שבנפשו. להיפך "צריך להיות בקשר אחד עמו". ולכן הריטואל האמיתי חייב לבטא את ההכללה ההכרחית של חלקי הצל שבנפש כדי שיוכל להשפיע. אך לא רק הקטורת בבית המקדש מורכבת כך שהיא כוללת גם את החלקים המסריחים שבנו, גם יום כיפור בנוי בצורה דומה.

התפילה הפותחת ברוב הדר את יום הכיפורים היא תפילת "כל נדרי" (שלעצם תוכנה אתייחס במאמר נפרד), אך השורות הראשונות של תפילת "כל נדרי" אומרות את הדברים הבאים:

"על דעת המקום, ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירים להתפלל עם העברינים"

אנו מתירים להתפלל עם העבריינים, ולא רק העברינים של החברה, שביום כיפור אנו אמורים לקבלם אל תוככי הקהל, אלא גם עם העבריינים הפנימיים שבנפש: עם השקרן הקטן שבי והנצלן הקטן שבי, עם הזונה המגעילה שבי ועם הביצ'ית החמוצה שבי – כל אחד מאיתנו אמור להתיר לעצמו להביא אל העבודה הרוחנית של יום הכיפורים גם את צד הצל שבנפשו. בלי זה אי אפשר לפתוח בכלל את יום הכיפורים, כי כדברי רבי צדוק "צריך להיות בקשר אחד" עם צד הצל שבנפש. אי אפשר ולא נכון להתעלם ממנו, כי כשמתעלמים ממנו ולא נותנים לו להיכנס הוא מחכה על הברזלים, מפצח גרעינים, וכשאתה יוצא ורוצה לחזור הביתה הוא זה שלוקח את ההגה לידיים.

שלום עליכם מלאכי השרת, מלאכי השלום מלאכי עליון

אוהד אזרחי

מאמר מפורט על יום השבת, בכמה ענינים פנימיים. (נכתב די מזמן. אין לי מושג באיזו שנה….)

לכל מקום שאליו הולך האדם מלווים אותו, לפי דעת חז"ל, שני מלאכים. מלאך אחד טוב ומלאך אחד רע. המלאכים הללו מלווים אותנו ממש לכל מקום – כך לפחות משתמע מן הדיון התלמודי, המתחבט בשאלה כיצד יש לבקש בנימוס מן המלאכים להמתין לנו לרגע מחוץ לחדר בית הכסא…

הנכנס לבית הכסא אומר: התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלהי ישראל, הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם.

אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דלמא שבקי ליה ואזלי, אלא לימא (= לא יאמר אדם כך, שמא יעזבוהו וילכו, אלא יאמר:) שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם[1]

אולם כידוע עניין מיוחד יש לאותם מלאכים דווקא בשולחן השבת: על פי דברי התלמוד – כאשר חוזר האדם לביתו מבית הכנסת בערב שבת בוחנים המלאכים כיצד הכין עצמו אותו אדם לקראת שבת. אם נמצא שההכנות היו ראויות – שניהם מברכים אותו, ואם נמצא שההכנות היו כושלות שניהם מקללים אותו. זאת למרות שאחד מהם מוגדר כ"מלאך רע" והשני מוגדר כ"מלאך טוב". יכולנו לכאורה לצפות שמחלוקת נצחית ועמוקה תשרור בין השנים, אך מסתבר שבנקודה זו שוררת ביניהם הסכמה מסוימת, לפחות בדיעבד:

תניא רבי יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו. (תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט/ב).

דברי חז"ל באגדתא התלמודית מהווים שער לתובנות רוחניות עמוקות, אלא שעל פי רוב שער זה נמצא נעול והדברים נשארים סתומים וחתומים. לכן, בכל תהליך של לימוד דברי אגדה יש למצוא את המפתח המתאים, שבעזרתו ניתן יהיה לפתוח את הדברים כך שתתגלה משמעותם האקזיסטנציאלית.

במאמר זה אבקש להציג את אחד מן המפתחות האפשריים להבנת הדברים שצוטטו לעיל. כמו בכל תהליך של לימוד תורה – ישנם בודאי מפתחות הרבה, ומה שעובד טוב לאדם מסוים או לדור מסוים עלול שלא לעבוד היטב לאדם אחר או לדור אחר. לכן הדברים שיובאו להלן אינם מתיימרים להציג את "ההבנה הנכונה" בהא הידיעה, אלא דרך מסוימת, שאותה מצאתי כמעניינת ומפרה. דרך שעובדת עבורי ושאותה אני שמח לחלוק עם אחרים בהבנת משמעותה הפנימית של השבת.

איך בוראים מלאך

את המפתח שהתאים עבורי למנעולו של שער זה מצאתי בדבריו של רבי צדוק הכהן מלובלין, ובהסבריו על מהותם של המלאכים. במקומות רבים בכתביו מדגיש רבי צדוק כי מה שנקרא "מלאכים" בלשון חז"ל הנו בעצם מה שבלשון יותר מושגית ופחות מיתית ניתן לכנות כ"כוחות רוחניים":

אבל אמיתות הדברים כי המלאך הוא כח כל דבר. שכח המכה הוא המלאך הממונה על ההכאה, וכח המציל הוא המלאך הממונה על ההצלה. כל כח רוחני אשר הוא נברא בעת בריאת העולם להיות אותו כח משמש בעולם הוא הנקרא מלאך, רוצה לומר: כח שלוח מהשם[2]

הכוחות הרוחניים הפועלים בעולם הם המלאכים. יש מלאכים שממונים על הצלה, כפי שמסביר רבי צדוק, ויש מלאכים הממונים על הכאה, וכן לכל פעילות אחרת המתרחשת בעולם – רפואה או סופת שלגים, גידול צנוניות או רביית לוויתנים – לכל פעולה דרושה אנרגיה רוחנית, וכל אנרגיה כזו היא בעצם סוג של מלאך. כי אכן המלאכים בלשון חז"ל קרובים מאד למה שבלשון ימיינו היינו קוראים "אנרגיות". יש אנרגיות חיוביות ויש אנרגיות שליליות, כשם שבלשון התלמוד יש מלאכים טובים ומלאכים רעים.

אולם גם לכל אדם ואדם יש כאמור "מלאך טוב" ו "מלאך רע" פרטיים משלו. במספר מקומות מסביר רבי צדוק כי מלאכים אלו מייצגים את כוחות הנפש המוכרים לנו יותר כיצרים – יצר טוב ויצר רע:

יצר רע ויצר טוב שבאדם נקראים … מלאך טוב ומלאך רע. וכן בפרק ב' ד(מסכת) חגיגה[3] "שני מלאכין שעמו".[4]

אולם קיימים גם מלאכים מסוג נוסף שמלווים את האדם, ואלו הם המלאכים הנבראים על ידי פעולותיו של האדם. בכל פעולה ופעולה, בכל דיבור ודיבור – משחרר האדם סוגים שונים של אנרגיות רוחניות אל העולם. מעשים טובים ודיבורים מאירים משחררים אנרגיות חיוביות, או בלשון חז"ל – "בוראים מלאך טוב" – ומעשים שליליים כמו גם דיבורים חשוכים משחררים אנרגיות שליליות, או בלשון חז"ל – בוראים "מלאכך רע". הכוחות הרוחניים הללו, שאותם אנו יוצרים ובוראים במהלך חיינו, מקיפים אותנו ומלווים אותנו כל הזמן. ההילה הרוחנית שבתוכה הולך האדם בעולם מכילה את מכלול הכוחות הרוחניים שאותם יצר על ידי מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו. ה"מלאכים" הללו שאותם אנו בוראים משפיעים, לפי תורתו של רבי צדוק, על מהלך חיינו ואף על מהלכי מחשבותינו. באופן זה מסביר רבי צדוק את המושג של "מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה" – המצוות שאדם עושה בוראות כוחות רוחניים שמקיפים אותו תדיר ומשפיעים על הלכי מחשבתו מכאן ואילך באופן חיובי, מה שמביא את האדם לחיות באווירה חיובית יותר ולהימשך לעשייתם של עוד ועוד מעשים מאותו הסוג:

המצות ומעשים טובים של האדם, ואין צריך לומר דברי תורה, מביאים בלבו הרהורים טובים, וההיפוך מעבירות[5], כמו שאמרו ז"ל מצוה גוררת מצוה ועבירה כו'. ופירוש גרירה זו: כי מכל מצוה נברא מלאך, פירוש כח רוחני … ועל ידי זה המלאך טוב שהוא שלו, שנולד מפעולתו והוא שוכן אצלו ומקורב לו, הרי המלאך הוא רוחני כמו מחשבת האדם, ועל ידו נופל מחשבה בלבו לעשות מצות אחרות[6]

הקונפליקט

במשך כל ימות השבוע אנו מייצרים מספר אין סופי של "מלאכים" שכאלו, חלקם חיוביים וחלקם שליליים, אך כולם נולדו מפעילותינו בעולם. כולם מתלווים אלינו ומתערבים בהלכי מחשבותינו והסך הכל הכללי שלהם יוצר את האוירה הרוחנית שבתוכה אנו חיים ומתפקדים.

אל יום השבת אנו מגיעים עמוסים במטען שאותו יצרנו ואספנו סביבנו במשך כל השבוע החולף. מטען האנרגיות, או המלאכים, שבו אנו מוקפים משקף לרוב קונפליקטים פנימיים שלנו עם עצמנו – חלקו מקוטב לצד החיובי ומשקף את כל אותם דברים שטובים לנו וטוב לנו אתם, וחלקו מקוטב שלילית ומשקף את הצדדים החשוכים יותר של אישיותנו, את צד הצל שבנו, או מה שנקרא בלשון המקורות את "היצר הרע" שלנו.

וכאן מזומנת מכשלה לקורא בן זמננו – אל לנו לחשוב על מושגי היצר הרע והיצר הטוב כמשהו ששיך לתחום הדתי בלבד. אם נעשה כך נפספס את מירב האפשרויות האקזיסטנציאליות הטמונות בלימוד המקורות היהודיים. לקורא וללומד בן זמננו יש הכרח לתרגם את השפה הדתית של המקורות לשפה פסיכולוגית ובכך לחשוף את הרבדים בהם מדבר הטקסט העתיק ישירות אל תהפוכות ותהליכי הנפש של היחיד. את מה שמכונה בשפה הדתית "היצר הרע" ניתן להבין כאותו כח דיסטרוקטיבי הקיים באדם, הדוחף אותו לקראת מחשבות ומעשים שאינם עולים בקנה אחד עם הכיוון הבונה ומשמר החיים שמייצג "היצר הטוב". היצר הרע מבטא גם רבים מן האספקטים באישיותנו שאותם דחקנו לקרן זוית ושעמם קשה לנו יותר להתמודד בגלוי, אותם אספקטים מודחקים שלעתים מנוגדים לאופן שבו למדנו לתפקד כבני תרבות. אולם תחת הכותרת הכללית של "היצר הרע" קיימים כחות אדירים וחשובים. חז"ל, חכמי החסידות והקבלה הכירו בחשיבותם של כחות אלו כחלק מן המשחק הגדול של התפתחות העולם והתפתחות האישיות[7]. כי המשחק בין שני הכוחות הללו איננו משחק פשוט ולעתים הבניה האמיתית נעשית דווקא על ידי שיתוף של כוחות הרסניים בתהליך הבניה וההתפתחות. יש שהנפש עושה, במודע ושלא במודע, שימוש בכחות דיסטרוקטיביים כדי לצאת כנגד הרגלים ומבנים ישנים של התנהגות, אותם היא מבקשת להחריב לקראת פיתוחם של מבנים חדשים. אלו תהליכים שנתפסים הן על ידי החברה והן על ידי האדם עצמו כמסוכנים, ולעתים רק בסיומם ניתן לאשר רטרואקטיבית כי אכן הם היו נחוצים.

ובכל אופן – חייו הרגילים של האדם מלאים במאבקים פנימיים בין הכחות הבונים לכחות ההרסניים שבתוכו. במשך כל ימי השבוע אנו מייצרים כמויות של מלאכים המקוטבים זה לזה. חלקם בעלי תדר חיובי וחלקם בעלי תדר שלילי, ובינם לבין עצמם יש מתח מתמיד המלווה אותנו בכל דרכינו. אדם שחי חיים של עבודה דתית יהודית מצויה, שם לעצמו מטרה ברורה להישמע יותר ויותר ל"יצר הטוב" ושלא להישמע ל"יצר הרע". הוא מנסה להעצים את הנשמה ולתת לה שלטון על חיי הבשר והגוף. אולם בכך הוא נופל קרבן לדואליות המתמדת של הקיום. חייו נתונים במאבק ומוקדשים באופן עקבי להשגת מטרות רוחניות מסוימות.

רבי אייזיק חבר, מקובל מן האסכולה שהתפתחה בבית מדרשו של הגאון מוילנא, מתאר בספרו "פתחי שערים" את המאבק המתמיד המתרחש ברובדי המחשבה הדיבור והמעשה שבנפש האדם, כקונפליקט מתמיד שבין תרי"ג[8] מלאכי היצר הטוב ותרי"ג מלאכי היצר הרע:

כמו שיש צלם בסטרא דקדושה, כולל קומה שלמה … כך יש צלם דסטרא אחרא, והוא גם כן קומה שלימה … והם תרי"ג מלאכים בסטרא דקדושה, ונכללים כולם תחת יצר הטוב שלו, ותרי"ג מלאכים רעים ונכללים ביצר הרע, מסוד צלם דסטרא אחרא. והם מה שנאמר שבכל מצוה נברא ממנו מלאך אחד, והוא תיקון ניצוץ אחד מצלם דקדושה, וכן לעומתו להיפוך על ידי עבירה וביטול מצוות עשה.

והוא המלחמה שבאדם כל ימי חייו בג' חלקי העבודה – במעשה ובדבור ובמחשבה[9].

אולם השבת באה בסופו של השבוע ומסמנת כיוון אחר של חיים רוחניים. השבת מסמלת חיי רוח שאינם מנדים את חיי הבשר. שמחת השבת כידוע חייבת להיות מבוטאת דווקא בסעודות חגיגיות – "בשר ודגים וכל מטעמים" – כלשונה של אחת מזמירות השבת. הזמן המועדף בהלכה וכן בקבלה לקיום יחסי מין הוא דווקא יום השבת – "עונת תלמידי חכמים בשבת"[10].

רש"י בפרושו למסכת ביצה[11] מפרש את מושג "הנשמה היתירה" שאותה לדברי חז"ל מקבל האדם ביום השבת כמצב של יכולת גדולה יותר להתענג בתענוגים גופניים ולהגיע לפתיחת הלב, וכלשונו:

נשמה יתירה – רוחב לב למנוחה ולשמחה, ולהיות פתוח לרוחה, ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו.

בחצרות החסידים שבקרבם למדתי היו מדגישים בדברי רש"י הללו את המילים "ואין נפשו קצה עליו". כאילו בנוהג שבעולם אם אדם אוכל ושותה ומענג את גופו נפשו אכן קצה עליו, כי חיי הגוף וחיי התענוגות מנוגדים לחיי הרוח, והחלק הרוחני שבאדם קץ בתענוגות הבשר. אולם בשבת נפתח הלב לחוות את התענוג הגופני מכיוון אחר. בשבת ניתנת לאדם נשמה יתירה, ובזכות אותה נשמה יתירה הוא אוכל ושותה ומקיים יחסי מין ומתענג ונח ושמח – ואין נפשו קצה עליו – כלומר החלק הרוחני שלו איננו נמצא עוד במצב של קונפליקט עם הגוף והנאותיו, אלא מוצא דרך להשלים עמו.

שבת מסמלת סוג אחר של רוחניות. זוהי רוחניות שאיננה מסומנת בסימן המאבק והקונפליקט בין הרוח והחומר, אלא רוחניות שמגלה את ההתעלות האלהית שמצויה דווקא בעומק החויה של התענוג הגשמי. שבת היא יום שבו יכול לשרור שלום בנפשו של האדם, והשלום הזה מסומל בשלום הנעשה בין המלאכים המלווים אותו – מלאכי היצר הטוב ומלאכי היצר הרע.

לדברי חז"ל, כשבאים המלאכים ורואים כי צרכי השבת הגשמיים מוכנים היטב – "שולחן ערוך, מיטה מוצעת" וכדומה – הם מברכים את האדם שגם בשבת הבאה יהיו פני הדברים כך, ובנקודה זו יש כאמור הסכמה ביניהם, כי בשבת קיימת הזדמנות לעשות שלום במרומינו. ההכנה מראש דרושה בפשטות לשם הקדשת התענוג עצמו כחלק המיוחד השייך ליום השבת. שהרי בכל תענוג קיימת גם הטרחה המקדימה אותו, ולכן את הטרחה אנו מתבקשים לבצע בימי החול ולהשאיר רק את התענוג המזוקק, את החויה כשלעצמה, ליום השבת.

אין בטוב למעלה מעונג

היכולת לחוות את התענוג הגשמי שמשהו שאיננו נוגד את ההתפתחות הרוחנית איננה דבר של מה בכך. ביהדות כמו בדתות מרובות אחרות ברחבי העולם נתפסה ההתפתחות הרוחנית כמנוגדת מבחינה פנימית לתענוגות הגוף. ציטטות מרובות לאין קץ ניתן להביא כדי להדגים זאת מכתבי ראשונים ואחרונים, אך אסתפק בדברי חז"ל עצמם במסכת אבות[12] האומרים:

כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה:

פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל

וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה

וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן

וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה

וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל

אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לך

קל לנו לתפוס את חיי הרוח וחיי הבשר כמנוגדים זה לזה. אך כפי שראינו עד כה זוהי חשיבה של חולין. חשיבה של קודש, כזו הראויה ליום השבת, היא חשיבה המתעמקת אל תוככי התענוג החומרי ומגלה גם בו את האלהות. הנביא ישעיהו מבטיח למי שיפסיק לטרוח במלאכתו ביום השבת כי יזכה לחוות את העונג ברמה אחרת – "אז תתענג על יהוה..[13]."

בחסידות הדגישו את המילה "על" בה נוקט פסוק זה ואמרו כי כאן מדובר בתענוג שמקורו גבוה יותר משם הוי"ה, שהרי הוא ממוקם כביכול "על יהוה". שם הוי"ה מסמל יותר מכל את המערכת אמונית הרגילה, אותה תודעה דתית שבה הנפש קצה בתענוגות הגוף. אך מה שלמעלה משם הוי"ה מסמל רמה אחרת של תודעה, תודעה של שבת, תודעה הקשורה על פי הקבלה לספירת הכתר, שלמעלה משם הויה, תודעה שבה נמצא שורשו של התענוג.

על פי הקבלה החסידית מבית מדרשו של רבי שניאור זלמן מליאדי, התענוג מושרש בספירת הכתר, והכתר קשור לגיאומטריה של העיגול. לכַתר משהו פירושו להקיפו סביב סביב. ואכן התודעה שאיננה בנויה על הדיכוטומיה שבין חומר ורוח, שבין עליון ותחתון וכדומה, מסומלת בפילוסופיה הקבלית כקשורה לתודעת העיגולים.

קבלת האר"י טוענת כי העולמות כולם נבראו על ידי שני סוגים של השפעות רוחניות – האחת השפעת העיגולים והשניה היא השפעת היושר. את היושר מאפיינת הגישה הליניארית המודדת והשופטת. במצב של קו ישר וזקוף יש מקום למושגים של עליון ותחתון. לאורך הקו הישר יש מי שקרוב יותר אל מקור הקו ויש מי שרחוק ממנו יותר, אך בעיגול לעומת זאת אין חלוקות. כל הנקודות על פני העיגול נמצאות במרחק שווה מנקודת המרכז, ולכן מסמל העיגול תודעה של השתוות. תודעה שבה אין עליון ותחתון, תודעה שלא קיים בה מאבק ולא קיימת תחרות.[14]

שעשועים עצמיים

התודעה המאפיינת את ימי החול היא תודעה של התקדמות לקראת מטרות. זו תודעה ליניארית שבה ישנה מטרה וישנה דרך המכוונת להשגת אותה מטרה. כך פועל האדם בכל מעשיו במלאכות החולין. אולם ביום השבת נכנסת לתמונה תודעה אחרת. תודעה שלא פועלת להשגת מטרות. ברגע כניסת השבת לימדו חז"ל כי על האדם לראות עצמו כאילו "כל מלאכתו עשויה"[15]. במצב שכזה מפסיקה ההתקדמות לקראת, ומתחילה לפעום התודעה של להיות ב-.

ומכאן יוצאת לנו גם מחשבה מחודשת על טיב השביתה בשבת. אם מלאכה מוגדרת כעשיה ממוקדת מטרה, ומאופיינת על ידי ליניאריות, הרי ששביתה ממלאכה תתבצע לא רק על ידי אי-עשיה, אלא גם על ידי עשיה מסוג אחר. האם קיימת עשיה שאיננה ממוקדת-מטרה? בודאי שכן, אך זו איננה מלאכה, אלא פעולה משחקית. עשיה שאיננה מאופיינת בהתקדמות לקראת מטרה כלשהי ניתנת להגדרה כשעשוע. השעשוע הנו עשיה שאין לה כל מטרה שהינה חיצונית לעצם העשיה עצמה. שעשוע איננו ליניארי אלא מעגלי, הוא חוזר אל תוך עצמו, וגם המילה שעשוע בעברית מציינת זאת על ידי חזרה מעגלית על אותו הצליל פעמים: שע-שוע. אם יש מטרה לשעשוע הרי היא התענוג, אך התענוג שבשעשוע איננו דבר הנפרד מעצם השעשוע. במלאכה יכול להיות עונג שמגיע למבצעה בעת סיומה על ידי השגת התוצאה הרצויה, אולם במשחק ובשעשוע העונג הוא עצמי וקשור לעצם התהליך של המשחקיות. לכן גם כאשר "מפסידים במשחק" והמטרה כביכול לא הושגה, קיימת עדיין הנאת המשחק, כי התענוג נמצא בתהליך ולא רק בתוצאה. אינני רוצה להיכנס כאן לדיון בדבר איסורי שבת, אך ברור כי אם מאמצים את ההבחנה בין פעולה של חולין כפעולה ליניארית, לפעולה של קודש כפעולה מעגלית-שעשועית, הרי שיש לכך השלכה מיידית על השאלה אם מותר או אסור לעשות דברים מסוימים בשבת. הדגש יועבר במקרה שכזה יותר לקראת לאיכותו הפנימית של המעשה ופחות יושם על הגדרתו החיצונית. ציור, לשם דוגמא, יכול להיות מלאכה שיש לה מטרה ורווח בצידה, אך יכול הוא גם להיות שעשוע גרידא, ללא מטרה וללא תכלית זולת התענוג שבעשיה עצמה.

והנה בספר משלי יש פסוק מעניין ביותר, המתייחס למושג התענוג: "לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג אַף כִּי לְעֶבֶד מְשֹׁל בְּשָׂרִים[16]".

התענוג איננו יפה דווקא לכסיל – אומר מחבר ספר משלי, כפי שאין ראוי לעבד למשול בשרים. העבד, שאיננו מורגל בחֵירות איננו יכול למשול כראוי מפני שהוא להוט מידי להחזיק את ההגה בידיים. העבד מתמכר לתחושת הכח שבשלטון, ולכן הממשלה איננה ראויה לו. וכך, אומר מחבר ספר משלי, גם לגבי התענוג. יכולנו לחשוב שהתענוג איננו ראוי לחכם, כשם שפרקי אבות משבחים את מי שחי "חיי צער" וטוענים שהוא זה שחי על פי "דרכה של תורה". אך ספר משלי טוען כי דווקא לחכם יפה התענוג, בעוד שאין הוא מתאים כלל לכסיל. הכסיל איננו יודע למצוא את האלהים בתוך התענוג ובשבילו התענוג נשאר בגדר חוויה שטחית גרידא. אך לחכם יש יכולת להתענג באופן מלא, שכן הוא מוצא את האין-סוף בתוך התענוג. החכם נשאר חופשי בתוך ההתענגות, כי עבורו זו דרך חיים של קדושה, ואין זה עוד דבר שיש לאסוף ולצבור[17]. התענוג איננו כובל או ממכר את החכם, כי הוא מפולש אל האין-סופיות, ולכן יכול הוא להיות תענוג שלם, תענוג שאין בו צער[18]. החכם הוא מי שיכול לגלות באופן עמוק בנפשו את האמת שבדברי ספר יצירה הקובע כי "אין בטובה למעלה מענג[19]".

בראשית היה השעשוע

במקומות מספר בספרות קבלה נחשב השעשוע העצמי של האלהים בתוך עצמו כתחילת ההתעוררות האלהית להאצלת ובריאת העולמות כולם, הרבה הרבה "לפני" שהתחילה בריאת העולם המתוארת בסיפור הבריאה. כאילו "בראשית היה השעשוע". השעשוע כתנועה מחזורית מעצמו אל עצמו של האלהים, כתנועה שאין לה תכלית מלבד עצמה, כתנועה שכולה עונג פשוט, היה, עלפי קבלת רבי ישראל סרוג, השורש העליון של "התורה הקדומה", או החכמה האלהית המתאחדת בעצמותו, שעלפיה נתהוו העולמות כולם:

כתיב: "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת"[20], והוא דברי התורה הקדושה, שאומרת שהיא אומנותו של הקב"ה… ואמרה "ואהיה שעשועים יום יום", שנאצלה בו ע"י בחינת שעשוע, שנתגלה בבחינת שעשוע, ועל ידי זה נאצלה בו … והיינו, כי הנה תכונת השעשוע … הוא בבחינת התעוררות ותנועה שמתנועע בעצמו … (ו)התנועה אשר בשעשוע היא בבחינת צמצום מעצמו אל עצמו. והנה אותן הנענועים … הם בבחינת התנוצצות. שעל-ידי השעשוע נתגלה ונעשה התנוצצות אורות רבים. … והוא על דרך הכוכבים המבהיקים ומבריקים ברקיע, נראים כמתנועעים. והנה, ברוב השעשוע והברקת האור, היה מחבר הנקודות אחת אל אחת, ונעשו לאותיות, עד שיצאו על ידי זה האותיות של כל התורה כולה.[21]

האל מתעורר בתענוג עצמי, בשעשועים אוטו-ארוטיים, ומתוך כך מתחילה להיווצר התורה הקדומה כנצנוצי אותיות מתנוענעות, כטיפות זרע הנושאות מידע גנטי. האל מתענג ומשתעשע, ובודאי שגם החכם הדבק באל וההולך בדרכיו, או האדם בעל המעלה הרוחנית הראויה, יכול לדעת כיצד להשתעשע ולהתענג בחייו – שלא ככסיל אשר לו "לא נאוה תענוג".

"שעשועים יום יום"

עד כה אמרנו כי בשבת מוזמן האדם לגעת באותו מצב של הוויה מעגלית, שבה אין תחילה ואין סוף, שבה התהליך הוא העיקר כי אין לעשיה תוצאה מוגדרת או מטרה, ו"להתענג בתענוגים" – כדברי הפיוט. אולם יש להזכיר  שבדברי חז"ל נאמר כי תלמיד חכם נקרא שבת. החסידים אהבו להדגיש זאת ולראות בצדיק אדם שכל ימיו חי בבחינת שבת[22]. כלומר – האדם יכול באופן עקרוני להמשיך את אותה איכות של הוויה מעגלית מיום השבת אל ימות החול ולחיות בעולם החולין, בעולם המעשה, מתוך מצב תודעה שכזה שבו אין הוא "עושה" כלום, וכל שהוא כביכול עושה עומד בסופו של דבר, מבחינתו הפנימית, בסימן השעשוע.

אדם שכזה, הרואה מעבר לדפוסי החשיבה הליניארית, איננו רץ אחרי מטרות ואיננו חי בעולם רדוף השגיות. הוא יכול לעשות דברים רבים, להיות פעיל ואף ליזום מהלכים, אך התודעה הפנימית שלו איננה רדופה כי אם שקטה ומלאת שלום. בעולם שבו אנו רגילים לחיות, הקןנפליקט המתמיד, התחרות והרדיפה מהווים את המוטו של הקיום. אנו מכורים למאבק. מלחמה נטושה בינינו לבין הסביבה לא רק על כסף ומעמד חברתי כי אם גם על ניואנסים עדינים יותר כמו אותה מלחמה סמויה על אהבה, או על תשומת לב, או על הערכה, שאותה אנו מנהלים ללא הרף. את המלחמה הזו איננו מנהלים רק מחוצה לנו, כי היא מתנהלת בראש ובראשונה בתוך עצמנו. האדם נמצא במאבק מתמיד עם עצמו, בין רצונותיו האמיתיים לבין הדברים אותם הוא צריך לעשות, בין התשוקות והנימוסים, בין הרגשות המתערבלים לבין ההכרח לשמר את חיי השגרה, או בין "היצר הטוב" ו"היצר הרע" – בין שתי מערכות הכחות הרוחניים המקיפים אותנו תמיד.

שבת מהווה הזמנה לחיים אחרים. שבת, שכאמור איננה רק יום מסוים בשבוע, אלא כינוי למצב תודעה שאיש המעלה האמיתי נוגע בו תמיד, מבקשת מאתנו להגיע אליה ללא דברים ש"צריך" עוד לעשות, כש"כל מלאכתך עשויה" והכל מתוקן לסעודה. שבת מבקשת להשכין שלום קודם כל בתוכו של האדם. על ידי הזחת תשומת הלב מן הרדיפה והנרדפות האין-סופיות אל נקודת השקט, אל אי העשיה ואל ההתנהלות שמתוך עונג, מבקשת השבת להשכין שלום בין הכחות המנוגדים שבאדם פנימה, עד ש"מלאך רע יענה אמן" לברכת המלאך הטוב.

את כל המלאכים שייצרנו במהלך ימי הרדיפה של השבוע החולף אנו מזמינים אתנו אל הסעודה וקוראים להם, לפי המנהג המסורתי – "שלום עליכם מלאכי השלום, מלאכי השרת, מלאכי עליון". בליל שבת אנו מוזמנים להתבונן אחורנית אל ימי השבוע, להכיר בקונפליקטים שליוו אותנו במהלך אותם ימים, לראות כיצד הכוחות המנוגדים הללו, של כל ספקותינו וכל לבטינו, מלוים אותנו עד היום הזה, ולהשכין שלום ביניהם. השכנת השלום הפנימי נובעת מן היכולת לקבל את הצד האפל שבי, את צד הצל שלי, ולראות גם בו שותף מלא לחיים המלאים. קבלה עצמית זו אפשרית רק מתוך אימוצה של צורת הסתכלות אלטרנטיבית, הנובעת מתורת העיגולים ולא מן היושר. כי היושר נמצא תמיד במאבק ובמרוצה לקראת, ואילו בעיגול הכל נמצא בהשתוות גמורה.

ברצוני לסיים בקטע מאחד ממעשיותיו של רבי נחמן מברסלב. ב"מעשה מבן המלך ובן השפחה שנתחלפו" מועמד בן המלך האמיתי במספר מבחנים כדי לדעת אם ראוי הוא אכן למלוך. אחד המבחנים הוא תיקון הגן. מסופר על גן מקסים, שעל ענפי העצים שבו גדלים פירות מזהב. לגן הזה אין שער ולמרות זאת אף אחד לא נכנס אליו. הסיבה לכך היא שכל מי שנכנס לגן הזה מרגיש מיד שרודפים אחריו, והוא מתחיל לברוח בבהלה. האדם בורח למרות שאף אחד לא רודף אחריו, ובמנוסתו הוא נופל ונחבל עד זוב דם.

בן המלך האמיתי מתבונן בגן ורואה כי בשוליו ניצבת תמונת תבליט של מלך קדום, אשר בימיו היה שלום. הוא לוקח את דמות המלך הזה, מציב אותה במרכז הגן ומיד מתברר כי בעקבות כך מי שנכנס עתה אל תוך הגן איננו חש עוד כנרדף:

והלך אל הגן (הינו זה הבן מלך האמת), וראה שיש לו חומה סביב, והשער פתוח, ואין שם שומרים, כי בודאי אין צריכים שומרים לזה הגן. והיה הולך אצל הגן, והסתכל וראה, שעומד שם אצל הגן אדם, הינו שהיה מצויר שם אדם. והסתכל וראה, שלמעלה, מעל האדם, יש דף, (שקורין טאבליצע), וכתוב שם, שזה האדם היה מלך לפני כמה מאות שנים, ובימי המלך הזה היה שלום, כי עד אותו המלך היה מלחמות, וכן אחריו היה מלחמות, ובימי המלך הזה היה שלום.

והתבונן מאחר שכבר נעשה מבין דבר מתוך דבר, כנ"ל, שהכל תלוי בזה האדם; שכשנכנסין לגן ורודפין אותו אין צריכין לברח כלל, רק לעמד עצמו אצל האדם, ועל ידי זה ינצל. ויותר מזה: שאם יקחו את האדם הזה ויעמידו אותו לפנים בתוך הגן הזה, אזי יוכל כל אדם לכנס בשלום אל הגן הזה. (כל זה הבין זה הבן מלך האמת על ידי שהיה מבין דבר מתוך דבר, כנ"ל) והלך ונכנס אל הגן; ותכף כשהתחילו לרדפו הלך ועמד אצל האדם הנ"ל, שעומד אצל הגן מבחוץ, ועל ידי זה יצא בשלום, בלי פגע כלל, כי אחרים, כשנכנסו לגן והתחילו לרדפם היו בורחים בבהלה גדולה מאד, והיו מוכים ונלקים על ידי זה; והוא יצא בשלום ושלוה על ידי שעמד עצמו אצל האדם הנ"ל. והשרים ראו ותמהו על שיצא בשלום, ואזי צוה (זה הבן מלך האמת) לקח את האדם הנ"ל. ולהעמיד אותו בפנים בתוך הגן, וכן עשו, ואזי עברו כל השרים בתוך הגן ונכנסו ויצאו בשלום, בלי פגע כלל[23]

הגן תוקן. מלך השלום הובא למרכז הבמה והמציאות נתקנה. אחת מן המשמעויות הגלומות בסיפור זה קשורה לימי המעשה הנרדפים, וליום השבת, שהוא כמו מלך של שלום, אשר יש להביאו למרכז התודעה כדי שכל הגן כולו יתוקן[24]. שבת מזמינה אותנו להפסיק את הלוחמה הפנימית, גם זו שבין היצרים השונים שבנו, לדעת לקבל את הצל כחלק הכרחי מתמונת המציאות הכללית, להפסיק את המרדף ולחיות בשלום.

[2] שיחת מלאכי השרת פרק ראשון ד"ה אבל.

[3] הכוונה לסוגיה המופיעה במסכת חגיגה דף טז עמוד א', הדנה בשאלה של מי מעיד על מעשיו של האדם לאחר פטירתו מן העולם, כאשר אחת מן הדעות המובאות שם היא ששני מלאכי השרת המלוים את האדם תמיד, בכל דרכיו, הם אלו שמעידים בו: "אבני ביתו וקורות ביתו של אדם הם מעידין בו, שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. וחכמים אומרים נשמתו של אדם מעידה בו, שנאמר משכבת חיקך שמור פתחי פיך, אי זו היא דבר ששוכבת בחיקו של אדם הוי אומר זו נשמה. רבי זריקא אמר שני מלאכי השרת המלוין אותו הן מעידין בו, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך ויש אומרים אבריו של אדם מעידין בו, שנאמר ואתם עדי נאם ה' ואני אל".

[4] דובר צדק אות ד, ד"ה ובפר'

[5] כלומר – פעולה הפוכה קורת על ידי עבירות.

[6] צדקת הצדיק אות רמא.

[7] חלקו הראשון של מאמרי "שניים כרובים", העוסק בארוטיקה ובהקשרה לבית המקדש, דן בין היתר בחשיבות אותה יחסו המקורות היהודיים הקלאסיים  לכחו של "היצר הרע" (ראה אזרחי וחיותמן, "הישן יתחדש והחדש יתקדש", הוצאת האקדמיה לירושלים, 1997). מאמר נוסף המתמקד בנושא הצל יופיע, אם ירצה השם, בספר "שמים חדשים" המשותף לעמיתי ר' מרדכי גפני ולי, שם יוקדש דיון רחב יותר ומפורט יותר לסוגיות אלו.

[8] המספר תרי"ג (613) מהווה כידוע הן את מספר אברי הגוף והן את מנין המצוות שבתורה, על פי דברי חז"ל בתלמוד. לכן טוען ר' אייזיק כי מכלול המלאכים שבכל צד מהווים "צלם", או "קומה שלימה" – כלומר צורה שלימה של אדם, הכוללת את כל אבריו, ומלאכים אלו נבראים על ידי המצוות, שמספרן הכולל הנו 613, כמנין האיברים. נמצא שמכלול הכחות הרוחניים שהאדם יוצר במעשיו מסודרים גם הם, באורח הולוגרפי, בדמות אדם.

[9] פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח מב

[10] וכדברי רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רפ, א) "תשמיש המטה מתענוגי שבת הוא לפיכך עונת תלמידי חכמים הבריאים מליל שבת לליל שבת".

[11] דף טז/א

[12] משנה מסכת אבות פרק ו, ד'

[13] ישעיה נח, יד.

[14] על תודעת העיגולים והיושר הרחבתי את הדיון במאמר "כי הטבע הוא אלהים" בספר המשותף לרב מרדכי גפני ולי שיקרא (ככל הנראה) "שמים חדשים" ועתיד לראות אור בקרוב בהוצאת מודן.

[15] "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך – וכי אפשר לאדם לעשות כל מלאכתו בששה ימים? אלא שבות כאילו מלאכתך עשויה" (ילקוט שמעוני שמות – פרק כ – רמז רצו)

[16] ספר משלי פרק יט, י

[17] "כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה, וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס…" (ספר קהלת פרק ב, כו).

[18] רבי נחמן מברסלב אמר "שהזווג של הצדיק האמת, קשה עליו ענין זה. ולא די שאין לו שום תאוה כלל, כי אם אדרבא יש לו יסורין מזה, ממש כמו יסורי התינוק בשעת מילה. כי ממש יסורין אלו יש להצדיק בשעת זווג ויותר מזה" (שבחי מוהר"ן, יז). אולם אף על פי כן יש לומר כי לאדם השלם הזיווג איננו בגדר יסורים כלל (ולמה שיהיה כך?) כי הוא יודע לחוות את העונג באופן המלא ביותר, ולכן זהו עונג שלם, עונג שאין בו צער, ואין בו עצבות ואין בו מתח כי כולו תענוג פשוט ואלהי – "אין בטוב למעלה מעונג".

[19] ספר יצירה, פרק ב' משנה ז'.

[20] משלי פרק ח, פס' ל. ותחילת הפרק: "הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ:". כלומר – כל אלו דברי החכמה.

[21] רבי שלמה אלישוב, "לשם שבו ואחלמה", הקדמות ושערים, שער הפונה קדים, פרק א'.

[22] כך יש להבין לדעתי את דברי הבעל שם טוב המובאים בספרו של נכדו – רבי אפרים מסדיליקוב (דגל מחנה אפרים פרשת תולדות ד"ה או): "ושמעתי מאא"ז זללה"ה כי יש ל"ט מלאכות שהם לצורך חיות וקיום האדם אך כשעוסק בתורה אינו צריך ל"ט מלאכות גשמיות כי הטל תורה מחייהו, ויש לומר שלכך נקרא התלמיד חכם שעוסק בתורה בחינת שבת כיון שהוא שובת מן הל"ט מלאכות ואינו צריך להם כי טל תורה מחייהו". החכם בודאי זקוק במובן הפשוט לל"ט מלאכות החול ותוצאותיהן. הוא עדין אוכל לחם שלשם גידולו נחרש השדה ונזרע והושקה וכדומה. כלומר גם החכם העליון עושה שימוש במובן הפרקטי בל"ט המלאכות של ימי החול, אך במובן הפנימי של הדבר, אם הוא חי ברובד אחר, ברובד של המעגליות, הרי שגם אם בפועל הוא ממשיך לחרוש ולזרוע ולקצור הרי שבפנימיות קיימת איכות אחרת לכל מעשיו, וכדלקמן בפנים.

[23] רבי נחמן מברסלב, סיפורי מעשיות, מעשה יא.

[24] בשולי המעשה רשומות כמה מילות ביאור משמו של רבי נחמן, וביניהן כתוב גם: "ובחינת הגן, כי אדם הראשון נתגרש מן הגן, ושבת אגין עלוהי (=הגנה עליו), כמובא (עין זהר שמות קלח). ושבת הוא בחינת מלך שהשלום שלו, בחינת האדם הנ"ל, שהוא מלך, שהיה שלום בימיו, ועל כן עמד עצמו אצל שבת. והשאר לא באר".

בין חלום למציאות

ניתוח מוטיבים מהסרט "ההתחלה" INCEPTION

אוהד אזרחי (אוגוסט 2010)

אני תוהה אם כריסטופר נולן, שכתב וביים את הסרט "ההתחלה" (Inception), בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו, זוכר באמת את החלומות של עצמו. כידוע לחולמים רבים, אחד הדברים המאפיינים חלומות זה ששום דבר שאתה מנסה לעשות לא ממש מצליח שם, במובן הפשוט של הצלחה. אתה מנסה לקשור שרוכי נעליים וככל שתתאמץ כך יחמקו ממך השרוכים ויש מצב שיהפכו פתאום לנחשים, או לשתי הצמות של הילדה שאהבת בכיתה ב'. אתה מנסה לקרוא טקסט והוא משתנה מול עיניך כל הזמן. אתה מנסה לספור את אצבעות ידיך ומספרן איננו יציב… אבל בחלומות המתוארים בשובר הקופות החדש הכל זורם כמעט כמו במציאות, אין כמעט פרדוקסים, אין כמעט משהו שהופך בהפתעה למשהו אחר, וחוצמזה – בעיקר הכל מלא מרדפים ואקדחים ויריות!

אמור לי מהו חלומך ואומר לך מי אתה
אני לא יודע מה אתכם, אבל אם כותבי הסרט היו מבקרים בעולם החלום שלי הם היו נאלצים להתעסק עם מגוון הרבה יותר עשיר של התרחשויות. "מופע הפלאים של דר' פַּרַנַסוּס", סרט חדש אחר שעלה למסכים לא מכבר, לא זכה לאותה תהודה מצליחנית של "ההתחלה" אך לדעתי הוא מיטיב לתאר את המציאות המורכבת של עולם החלום והדמיון הרבה יותר מאשר "ההתחלה". עולם הדמיון של ד"ר פרנסוס המוזר נמצא מאחורי מראה גדולה ("כי הדמיון שלך מראה לך מי אתה באמת" הסביר לי בני יהוא, הגאון הצעיר, נרו יאיר) וכשנכנסים אליו, אל מאחורי המראה, נחשפים מייד לעולם פנטסטי ופלאי, שבו לכל אחד יש עולם אחר לגמרי. יש מי שחולם על גלידות ענקיות ויש מי שחולם על מוות ויש מי שחולם על ציצים או על רומנטיקה – כל מיני חלומות מוזרים בצבעים שונים, שחסרו לי מאד בעולם החלום הדי משמים ורדוף המוצג ב"ההתחלה".

שווה צפיה
עולם הדמיון המוצג לפנינו ב"ההתחלה" הינו כאמור די רדוד, מלא באקדחים, וקצת מגוחך לטעמי. נראה כאילו מפיקי הסרט רצו לעשות סרט עמוק על חלומות, אך כדי שלא יהפוך להיות סרט של בנות או של פריקים שוחרי "קולנוע רוחני" בלבד, מילאו אותו באפקטים "של בנים", סטייל ה"מטריקס". בקיצר – זה הצד החלש מאד של הסרט הזה, אבל למרות כל זאת "ההתחלה" מצליח להיות סרט שווה צפיה. למה?

"ההתחלה" מעלה בנפש הצופה שאלה פילוסופית גדולה ועתיקה בדבר תוקף האמת של המציאות. הצופה מצליח לא מעט פעמים להתבלבל, ממש כמו הדמויות שבסרט, בין "מציאות" ו"דמיון", עד שבסופו של דבר מטיל הוא ספק, יחד עם הדמויות בסרט, בדבר אמיתותה של המציאות עצמה: מי יוכיח לנו שמה שאנו תופסים כמציאות איננו בסך הכל עוד איזה רובד של חלום, שגם בו אנחנו משוכנעים לחלוטין שזו האמת הממשית וזוהי המציאות? מי יוכיח לנו (ולדמויות שבסרט) שהמוות איננו אכן סוג של התעוררות מן החלום הזה שנקרא "מציאות"?

"בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" נאמר בתהלים, ומורי החסידות כבר הטעימו ואמרו כי רק אז, בעת הגאולה, שהיא עת ההארה, נבין סוף סוף שמה שאנחנו תופסים כ"מציאות" אינו אלא סוג של חלום. גם מה שאנו תופסים כמציאות אינו אלא סוג של אשליה. בכתבי הטאו מסופר על צ'ואנג טסה שחלם שהוא פרפר, ואז כשהתעורר החל להרהר: מי אמר שאני צ'אנג טסה שחלם שהוא פרפר? אולי אני פרפר שחולם עכשיו שהוא צ'ואנג טסה?

חלום ומחילה
עוד נקודה מענינת שהסרט נוגע בה היא הקשר בין חלימה, מחילה והחלמה. רק בעברית אפשר להבין את זה באופן לשוני, כי השורש מ.ח.ל מייצר הקשרים מרתקים שכבר כתבתי עליהם לא מעט בין מחלה וחלימה, החלמה ומחילה, מלחמה ולחם ומלח, וכל זה קשור למחול ולריקוד על פי הקבלה והדברים ארוכים.
בסרט מסתבר לנו אט אט שהגיבור עצמו, אמן השליטה בחלומות של אחרים, מסובך עם עצמו בקטע קשה של חייו, שקשה לו לסלוח לעצמו עליו. אנחנו מלווים אותו עמוק אל הלא מודע שלו (שכאמור בנוי בצורה יותר מידי רציונאלית לטעמי), אל חלום בתוך חלום בתוך חלום בתוך חלום – כן – אל ארבעה רבדים של חלימה, אחד בתוך השני – ורק שם, עמוק בתוך החלום מתרחש התיקון, מתרחשת ההחלמה, שבאה על ידי מחילה של החולם לעצמו.

השחרור הפנימי של הגיבור מגיע כאשר באומץ נפשי רב הוא מצליח להשתחרר מאשליה שרודפת אותו כל חייו בחלומו. אשתו של הגיבור, שמתה באופן טראגי, חוזרת ומופיעה בחלומותיו ומצליחה לכבול אותו על ידי שילוב מוחץ של רגשות אהבה ורגשות אשם, ובכך לשבש את כל תוכניותיו. יש גברים שיאמרו שהיא בסך הכל עושה מה שכל אישה עושה גם בחייה, וכאן שוב נצטרך לבחון את הגבול הדק שבין מציאות וחלום, ולשאול עד כמה המציאות גם היא רק סוג של חלום מסוג אחר.

הארכיטיפ הנשי
כבליו של הגיבור מופיעים בסרט בדמותה של אישה, ולדעתי אין זה בלתי מכוון. הצד האפל של הארכיטיפ הנקבי קשור בהיותו גם ארכיטיפ כובל. האישה נתפסת כסוג של מלכודת בהרבה מאד מיתולוגיות, וגם בספר משלי בתנ"ך. גבר "חופשי" עלול תמיד להיתפס ברשתה של "אישה כובלת", כפי שנתפס אודיסאוס ברשתה של קליפסו, למשל, ועליו לדעת כיצד להשתחרר. אך השחרור האמיתי מהצד הכובל של העקרון הנשי איננו יכול להיות שחרור כחני. זהו שחרור פנימי שכרוך בהתפכחות עמוקה של הגיבור, ושל כל אחד מאיתנו, מכבלי האשליות, מכבלי המאיה, מכבלי עולם התופעות שבו קשה לנו להבחין בין הנתונים האמיתיים ובין הפרשנות הנפשית שאנו עורכים להם.

בטויסט מיתולוגי מפתיע במקצת, מי שעוזרת לגיבור להתפכח מאותן אשליות של אהבה ותשוקה הכרוכות גם באשמה גדולה גם היא אישה. אלן פייג' מגלמת בסרט דמות חנונית אך חכמה ואמיצה (אדריאן), משהו בסגנון האלה אתנה, שעוזרת לאודיסאוס במסעו הגדול, או "החוכמה" של ספר משלי, שגם היא אדריכלית היקום, כמו אדריאן, ומתוארת בספר משלי כדמות נשית חיובית.

להתעורר
"ההתחלה" מזמין כל אחד מאיתנו לבחון את עולמו שלו, את כבליו ופחדיו, את רגשות האשם שלו וכיצד הם מחבלים לו חבלה פנימית במערך חייו, ולהשתמש בעולם החלום כדי להתפקח, למחול לעצמו ולהחלים ממחלת האשליה והסבל.

ידידי הפסיכולוג ד"ר מיכה אנקורי שח לי בעבר כי הדלאי למה דיבר פעם על חלומות צלולים, ואמר שאכן בהתחלת הדרך הרוחנית קיימים תרגולים בהם מתאמן האדם להתעורר בתוך החלום ולהיות מודע לכך שהוא חולם. אבל אחר כך מגיע שלב התרגול הרוחני האמיתי של האדם – בו עליו להתאמן להתעורר גם כשהוא לא ישן…

פוליטיקאים ורבני העולם החרדי הם שני סוגי אנשים שכשאני פתאום שומע דבר חכמה יוצא מפיהם אני שמח כמו ששמח מישהו שמצא דבר נדיר, משהו שחשבנו שכבר נכחד. לכן כשבמקרה יצא לי לקרוא במוסף שבת של ידיעות (אני ממש לא קורא עיתונים, אבל הפעם ככה יצא. לכל כלל יש את יוצאו) ראיון אישי עם שמעון פרס, שמחתי לגלות בו כמה פנינים, כמו זו:

"זוגיות היא שיא האהבה, ושיא ההתנגשות. אם אתה רוצה שהתנגשות תרד והאהבה תעלה, תהיה אתה המוותר. אל תבקש מהשני לוותר".

ועוד משהו בעניני זוגיות: "יש הבדל בין גברים ונשים. הבדל עצום. נשים נעלבות מדברים שגברים אפילו לא מבינים שמעליבים אותן. כל ילדה נולדת אמא וכל גבר לא מתבגר אף פעם. הגבר רואה את עצמו כל הזמן כניצב מול אויבים. האישה רואה את עצמה כמוצבת מול הילדים. לפעמים הגברים לא מבינים איפה הם נמצאים. הם חושבים שהם בשדה הקרב ולא בחיק המשפחה".

ואחרון חביב – שאלה (אמירה לם): "ומה חשוב לך להנחיל לנכדים שלך?" תשובה: "הייתי אומר להם להיות עצמאיים. שיבינו שכל אדם גדול כגודל המטרה שהוא משרת ולא כגודל ההון שהוא צבר. הדבר הכי חשוב בחיים הוא להעז. הדבר הכי מסובך בחיים זה לפחד. הדבר הכי חכם בעולם זה להשתדל להיות אדם מוסרי. אין חכמה גדולה מזו".

אמן!

• ואני רוצה להודיע על שינוי חשוב: סדנת ב"סוד הכרובים", הסדנא שלנו שנכנסת לעומק יחסי האהבה, ועד כמה אדם מעיז להיות אדם אוהב ולא אדם מתגונן, וכיצד כל גבר ואישה יכולים להשתמש במה שיש להם כגבר ואישה כדי לעשות את העולם כולו ובפרט את יחסי האהבה שלהם מאירים יותר ומבורכים יותר – הסדנא הזו משנה תאריך! לא בסופ"ש של ה21 לאוגוסט כפי שפורסם בטעות במייל הקודם אלא בסופ"ש של ה 28 לאוגוסט. כל הפרטים נמצאים באתר – כאן – וההרשמה אצלי 052-6109713 או במייל kabalove@gmail.com

• ראש השנה ויום כיפור לא משנים תאריך. הפרטים עליהם באתר וההרשמה כבר החלה:
• תכנית לשני החלקים של תכנית ראש השנה תמצאו בקישור, ולהרשמה תתקשרו אל זואי 054-4540276
• ליום כיפור התכנית מפורטת כאן. להרשמה אנא שלחו סמס למספר 052-6109713 עם שמכם והמילה "כיפור" ואנו נחזור אליכם

• השיעור שלי מחר ברמת גן – מתקיים כרגיל. שעה 8 אצל מוש ברח' המעגל 17 א'. אנחנו עוד לומדים קבלה מכתבי הרב קוק, אבל החל מהשנה החדשה נתחיל ללמוד כל שבוע את פרשת השבוע.

• קבוצת הגברים באזור המרכז תתחיל ביום א' הקרוב (8 ל8 בשעה היא אמנם מלאה, אבל אם עוד אחד או שניים רוצים לקפוץ ברגע האחרון – אקבל אותם. הזדמנות אחרונה. באזור הצפון לעומת זאת… הכל זורם לאט… יש מלא מקום…

אנחנו מתמקמים אט אט בבית אורן ומרגישים נפלא פה. ההרגשה, טפו טפו, היא של נחיתה לזמן ארוך, של התמקמות ופתיחה של שלב חדש בפעילות שלנו, מהרבה בחינות, שבודאי עוד אספר עליהן בהמשך, ככל שדברים ירקמו עוד וגידים.

שיהיה שבוע מבורך

אוהד

בואו לחגוג איתנו את ראש השנה בבית אורן. חגיגה קהילתית, טקסים אישיים, עבודה עם הצד הפנימי שבמסורת היהודית.

בהנחיית רבי אוהד אזרחי, יחד עם גבריאל מאיר הלוי, דון אזרחי, רן רונן, תמר פלג ואנשים טובים אחרים

לתכנית שלנו בראש השנה יש שני חלקים בלתי תלויים זה בזה:

שירה מקודשת ביום כיפור 2001, מצוקי דרגות

חלק אחד בבית אורן (יום ד'-ה', 8-9 לספטמבר), וחלק שני במסע רוחני עם שמואל שאול ואוהד אזרחי אל מקורות השפע שבצפון (9 לספט' בלילה עד 11 לספט' בערב)

להרשמה התקשרו 054-4540276 זואי

תכנית כללית של החלק הראשון של ראש השנה תשע"א, בית אורן (יתכנו שינויים בסדר הדברים. | למידע על החלק השני – "אור עברי לראש השנה" הקליקו כאן)

שקיעה: 18:53 \ זריחה 06:20

למאמרים על מהות החג מאת אוהד אזרחי

יום ד' – ערב החג, כט אלול, 8 לספטמבר

16:00 הרשמה והתמקמות

16:30התכנסות ביער מחוללים בית אורן

17:00 שיחת פתיחה ולימוד על מהותו הפנימית של החג \ רבי אוהד אזרחי

18:00 טקס התרת נדרים בלתי מודעים

18:30 התבודדות ביער

19:00 שירת-תפילה לליל ראש השנה \ גבריאל מאיר הלוי

אוהד וגבריאל מנחים קבלת שבת בבית אורן

20:30 תפוח בדבש וסעודת חג

22:00 במת העזה – להתחיל את השנה באומץ \ סנצ'ו

יום ה' א' תשרי 9 לספטמבר

08.00 ארוחת בוקר (ביער, ואז עולים לאולם ממוזג במלון)

על הדרך 09:00 – המעונינים יוכלו להשתתף בטקס טבילה בבריכה, בהנחיית דון (אנגלית)

10.00 שירת תפילה לבוקר ראש השנה\ גבריאל מאיר הלוי

-           לימוד על סוד השופר , מדיטציה ותקיעת שופר \אוהד

11:30 טקס "סדר בית הדין" (טקס עמוק שמכוונן כל אחד לשנה בעלת משמעות אישית מדוייקת)

13.30 ארוחת צהריים והפסקה

15:30 קריאת התורה לראש השנה (גברים ונשים כאחד כמובן)

קריאת התורה במצוקי דרגות 2002

- סדנת ביבליודרמה לראש השנה\בהנחיית תמר פלג (אורחת מוושינגטון)

18:30 מעגל שיתופורום

19:30 ~ ~ סיום משוער

ניתן ללון ביער עוד לילה למעונינים. אנחנו נמשיך לחלק השני של תכנית ראש השנה – מסע רוחני במקורות הירדן עם שמואל שאול – הקליקו ותדעו במה מדובר

להרשמה שלחו מייל אל  notsa.shovava@gmail.com

או התקשרו נא לזואי 054-4540276

עלויות:
המחיר כולל לינה בקמפינג ביער הפיות, ארוחות משובחות, כניסה לבריכה וכמובן – את התכנית

365 ₪ בהרשמה מראש \ 400 במקום.

דמי הרשמה מראש 65 ₪ בלתי חוזרים ניתן לשלם בכרטיס אשראי כאן

הנחה מיוחדת לנרשמים לשני החלקים של תכנית ראש השנה

העבריות היא יהדות שמחוברת מחדש אל הפן העמוק של הטבע, אל הנשיות ואל אומות העולם.
כדי לשרוד יצרה היהדות הישנה את עצמה כדת הלכתית סגורה, על ידי ניתוק מכוון משלושת הגורמים הללו (טבע, נשיות, גויים).
שלושת הנתקים הללו הפכו כיום להדחקות מסוכנות, ובעצם לשלוש מחלות בהן חולה היהדות כיום.
אנו מחדשים דרך עתיקה-חדשה, הדרך העברית, שהיא דרך חיים, ודרך להתפתחות האדם, דרך להתעוררות פנימית ולהארה רוחנית. זוהי דרך חיים יום יומית שיש בה רבדים רבים, וכל אדם יכול לקחת בה חלק לפי יכולתו – ילדים ומבוגרים, נשים וגברים, אנשי מעשה ואנשי רוח – כל אדם שלבו חפץ יכול לצעוד בשבילי הדרך העברית.

כדברי רבי נחמן מברסלב: "רק תנו לי את לבכם, ואוליך אתכם בדרך חדשה,
שהלכו בה אבותינו אברהם יצחק ויעקב,
ואף על פי כן – זו דרך חדשה".

שלושת התיקונים של העבריות ליהדות הישנה

המכתב הזה מלא הודעות על דברים שנפתחים עכשיו – אז אנא שימו לב לכולן

אני לא יודע מי הפך את ט"ו באב ל"חג האהבה היהודי"? זה באמת לא ברור לי. האנרגיה של ט"ו באב איננה של "חג האהבה", זה לא ולנטיינז דיי. לט"ו באב יש היסטוריה אחרת לגמרי, הרבה יותר יצרית ופורצת גבולות מולנטיינז דיי.

ולנטינוס היה כומר נוצרי שסיכן את נפשו וערך טקסי חתונה לזוגות צעירים, למרות האיסור שהטיל על כך הקיסר הרומי בזמנו. הקיסר רצה חיילים שאין להם בית ומשפחה לחזור אליהם, חיילים חסרי מנוח שיקרעו את האוייב לגזרים, וולנטינוס חיתן זוגות למרות הכל. לפי הסיפור הוא נכלא, ובבית הכלא פיתח יחסי אהבה אפלטונית – מאחורי הסורגים – עם בתו של הסוהר… הם החליפו מכתבי אהבה וכל מיני מתנות קטנות שיכולות לעבור בחשאי דרך הסורגים. הוא הוצא להורג ב 14 לפברואר לאחר שחתם על המכתב האהבה האחרון שלו "שלך, ולנטינוס".  מאז התקדש חג האהבה הנוצרי ב 14 לפברואר, והחנויות בכפרנו הגלובלי מוכרות כל מיני טופינים בצלופן, לבבות אדומים ושאר מיני מצרכים "רומנטיים" לחג האהבה.

אבל בחמישה עשר באב נפרצו כל הסורגים: בימי השבטים העבריים שעיבדו את האדמה ושמחו עם הגפנים הבשלות לאור הירח, יצאו בנות שילה לחולל בכרמים בלילה, ובני בנימין (שנשארו ללא נשים בגלל מלחמה ארורה ועקובה מדם) ארבו להם וחטפו להם נשים כראות עיניהם. מעשים ברבריים למדי, רוויי הורמוני חשקומיצין, שמשום מה התקדשו במסורת היהודית והפכו ל"יום טוב".

מאות שנים אחרי המקרה הזה של חטיפת הנשים, מדווחת המשנה על כך שהאירוע הברברי לכאורה הפך לחג קבוע בלוח השנה וליום טוב! המשנה מספרת שבט"ו באב בנות ירושלים היו משאילות זו מזו שמלות לבנות – כדי לטשטש את זהותן המעמדית – ויוצאות לחולל בכרמים, כשהן מפתות את הבחורים ואומרות כל מיני דברים שיגרמו לבחור בו חשקו לקחת דווקא אותן. היפות היו מכריזות ש"אין אישה אלא ליופי" והכעורות היו אומרות "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" והמיוחסות היו מזכירות לבחורים שהעיקר זה המשפחה, וכן הלאה.

ברור שהיהדות של היום לא יודעת מה לעשות עם האנרגיה הזו. כפי שכבר כתבתי הרבה פעמים, ככל שהתגבשה היהדות כדת והתרחקה ממקורותיה העבריים, כך היא התרחקה גם מהטבע, מהנשיות ומהגויים. אלו שלושת תחלואיה של הדת היהודית. לכן כיום לא נוהגות בנות האולפנה לחולל בכרמים ובני הישיבות לא חוטפים אותן בצחוקים אל מאחורי השיחים. אלא שלא רק ה"דתיים" אבדו את זה מזמן, אלא גם ה"חילונים". מי באמת הייתה מוכנה להעמיד עצמה במצב שכזה? לפזז ולפתות בחורים אנונימיים בכרמים? איזה אב ישראלי מצוי היה שולח את ביתו לחולל בכרמים ולהיחטף על ידי איזה שמגג מצוי? גם התרבות החילונית שלנו היא די שמרנית ורק עושה כאילו היא ליברלית ופתוחה.

אבל היהדות הקדומה, התרבות העברית, היתה הרבה יותר דיוניסית ממה שהחברה שלנו כיום מסוגלת לשער בנפשה. עד כמה היינו רוצים לאמץ אל תוך החיים שלנו את האנרגיה הדיוניסית הזו? עד כמה זה מאיים ועד כמה זה מפתה כל אחד ואחת מאיתנו? אני משאיר זאת לכל אחד כנקודה להתבוננות אישית.

וביחס אלינו: אנחנו עברנו לגור ולפעול בבית אורן שבכרמל, והשמחה רבה. אנחנו עובדים כגוף עצמאי כאן, בשת"פ מבורך עם מרכז או"ם של רפיק ועם "מחוללים בית אורן", והמלון והקיבוץ. בקרוב נפרוש את התכנית המלאה שנציע כאן, אך בינתיים הנה הסדנאות הקרובות:

שיעור: מחר (יום ב') שיעור ברמת גן, שיוקדש הפעם בעקבות ט"ו באב לשאלה האם יש אהבה שלא נשלטת על ידי קנאה? בשיר השירים נאמר: "עזה כמוות האהבה, קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבת-יה". נלמד טקסט מעניין מהזוהר בהקשר זה, ונפתח דיון בעקבותיו . כמו כן – יש מצב שתגיע מחר לשיעור תחקירנית מערוץ 10 שמתענינת לפתוח את הנושא של אהבה אחרת לקהל הרחב, ותבקש לשוחח עם מי שיסכימו לשוחח איתה על הנושא. אף אחד לא חייב כמובן להתראיין, אבל מי שמרגיש שיש לו או לה מה לומר לציבור הרחב, לציבור שמכיר רק אהבה מלאה בקנאה ורכושנות, קנאה שמובילה הרבה פעמים לאלימות ואפילו כפי שראינו פעמים רבות לרצח – מוזמן לפצוח איתה בשיחה. רחוב המעגל 17\א, שעה 8 בערב. תרומה של 50 ש"ח תתקבל בברכה

19-21 לאוגוסט סדנת בסוד הכרובים ביער הפיות: אנחנו שמחים לבשר על סדנת "בסוד הכרובים" שתתקיים סוף סוף לאחר הפסקה ארוכה, והפעם – ביער הפיות המקסים של בית אורן! הסדנא מתאימה לכל אדם לגברים ולנשים, לזוגות וליחידים, ואפילו לאחד מבני-זוג כשהשני לא מגיע. בסדנא הזו אנחנו מעבירים ידע ומעניקים כלים שמאפשרים לכל אדם לחיות חיי אהבה משודרגים, כדרך של התפתחות רוחנית, עמוקה ומלאת עוצמה, ובלתי חנונית בעליל. לפרטים והרשמה הקישו כאן. המחירים נוחים, ובנוסף יש הנחת הרשמה מוקדמת לנרשמים עד תחילת אוגוסט!

בואו לעשות את החגים בבית אורן:

ראש השנה: בראש השנה אנו מציעים תכנית בעלת שני חלקים: חלק א' –8-9 לספטמבר ביער הפיות, שירת תפילה מקודשת עם גבריאל מאיר, רן רונן ואנכי, טקסים של ניקוי (התרת נדרים), תקיעת שופר, קריאה בתורה (גם נשים עולות אצלנו לתורה), בבלי ודרמה עם מורה אורחת מחו"ל והתפקסות בהירה (סדר בית הדין) לקראת השנה הבאה עלינו לטובה. פרטים הרשמה כאן.

חלק שני: אור עברי לראש השנה: חמישי עד שבת 9-11 לספטמבר עם שמואל שאול ואוהד אזרחי. נצא למסע בגליל העליון, למקורות הירדן, למקומות קדושים עתיקים ואנרגטיים, לנחר דן, לנחל עמוד ולצפת עיר המקובלים. נעשה עבודה אנרגטית, מדיטטיבית אישית, טקסים אישיים שפותחים את השפע לשנה הקרובה בכל הצינורות, ונלמד תורת חיים בטבע. פרטים כאן.

יום כיפור: 17-18 לספטמבר ביער הפיות בבית אורן: שיתוף פעולה מיוחד בין מרכז או"ם של רפיק, "מחוללים בית אורן" ואנחנו הוליד תכנית מקסימה ליום כיפור. יום של ניקוי מחילה ותיקון, ושירה מקודשת עם מיכל טליה. פרטים נוספים כאן.

קבוצות גברים: יש עדיין מקומות ספורים לקבוצת הגברים שנפתחת עכשיו באזור המרכז, ויותר מספורים לקבוצה שמתוכננת בצפון. גברים – מעונינים במסע פנימי שיאתגר אתכם ויוציא אתכם אחרת ממה שנכנסתם? פנו אלי במייל חוזר בהקדם. kabalove@gmail.com

המלצות:

קורס מדריכים של שמואל שאול: אני רוצה מאד להמליץ על קורס מדריכים לעבודה עם הטבע שפותח השנה עמיתי שמואל שאול. פרטים כאן.

זהו להפעם. מקווה ששרדתם את כל ההודעות ושנתראה באחת הפעילויות לפחות.

את תכנית יום כיפור השנה ינחו

אוהד אזרחי, רפיק, רן רונן ומיכל טליה

התכנית תתקיים ביער הפיות של "מחוללים בית אורן"

ניתן ללון במלון בית אורן במחירים מפתיעים, או ביער באוהל (כלול במחיר הסדנא)

מפגש יחודי וסדנה פנימית ליום כיפור 17-18.9.2010
ביער הפיות הקסום, שבבית אורן

המפגש כולל: סעודה מפסקת, כל נדרי , שירת-תפילה מקודשת ומרוממת נפש, לימוד פנימי של סודות יום כיפור בקבלה, לימוד של ספר יונה, ולאורך הלילה תהליך "אשמנו בגדנו" למרק נפשותנו בלילה של וידוי חטאים. מדיטציות ועבודה פנימית. נסיים בסעודה פותחת, עם מדיטציה על האכילה הראשונה

סדנת יום כיפור היא מסורת שמאפשרת מסגרת תומכת למי שרוצה לעשות את יום כיפור כתהליך של עבודה פנימית והטהרות. אנחנו עושים את יום הכיפורים באופן מיוחד כבר יותר מעשר שנים, התחלנו בפורום קטן במעיין ליד בת עין, עברנו למצוקי דרגות, שם היו מגיעים כמאה וחמישים איש ואישה, עברנו לראשפינה וליבנאל, עשינו יום כיפור אחד כסטריט-ריטריט ברחובות דרום תל אביב, והפעם, עם המעבר המבורך של מרכז הפעילות שלנו לבית אורן, אנחנו משתפים פעולה עם רן רונן, שועד היה מבאי "קהילת המקום" ועם רפיק ומרכז או"מ שבבית אורן, ומקווים לערוך יום כיפור מבורך במיוחד.

את המפגש ינחו רפיק ורבי אוהד אזרחי, שגם ילמד ויסביר לכל אורך החג את ההבטים הפנימיים של כל טקס ושל החג עצמו.

ואת שירת התפילה ישאו אל על מחוללת התפילה מיכל טליה יחד עם רן רונן ומוזיקאים נוספים

מתחילים בשישי, ארוחה מפסקת משובחת ב 16:00 (שימו לב: כל הזמנים לפי שעון חורף!)

17:00 – "כל נדרי" – תהליך אישי וקבוצתי של התרת נדרים בלתי מודעים, בהנחיית רבי אוהד אזרחי. חלק מהתהליך המסורתי הוא גם אישור להביא לתפילה את כל חלקי הנפש שלנו, גם את החלקים "העבריינים" (ראו מאמר)

18:00 שיחת כוונון למהותו הפנימית של החג

18:30 – קבלת שבת ושירת-תפילה לערב יום כיפור

21:00 – "אשמנו בגדנו" ערב מצחיק ומרגש של סיפורי חטאים וקבלת מחילה, אל תוך הלילה בהנחיית רפיק

יום שבת (כל הפעילויות הן רשות כמובן. ניתן לישון באוהל או בחדר שלכם במלון, ניתן לסייר בדממה ביער, וניתן לחבור אל הקהל לסדר הדברים המדליק המוצע כאן)

9:00 – תרגול יוגה רך עם רותי מיוחד לצום קל \ או צ'י גונג רך ונעים עם רן רונן ביער

10:30 – שיחת כוונון ולימוד בוקר עם אוהד

11:00 – מודה אני – שירת תפילה לבוקר יום כיפור עם מיכל טליה  

- קריאת התורה – קריאה מיוחדת שבה, כדרכנו, כוווולם עולים לתורה, ולימוד על סוד השעיר לעזאזל עם אוהד

14:30 –  לימוד במעגלים של ספר יונה. על האיש שברח מהחזון ועל החמלה, מונחה ע"י אוהד

16:00 – מדיטצייה אקטיבית עם רפיק

17:30- תפילת נעילה עם רן רונן

18:00- הבדלה וסעודה פותחת (התחלת האכילה לאחר הצום באופן מדיטטיבי)

כמה הבהרות:

בליל יום כיפור (בין שישי לשבת) נגיש את תהליך "אשמנו בגדנו" שהוא עיבוד של הווידוי הגדול של יום כיפור שהורחב לתהליך, שבו נמרק את נפשנו בסיפורים ושיתופים במעגלים אינטימיים. התהליך יסתיים לפנות בוקר. למחרת, שבת, אפשר, כאמור, לישון עד מתי שרוצים.

במהלך השבת נציע שיעורי יוגה וצ'י גונג, לימוד תורה וקבלה, שירה ומדיטציה, שההשתתפות בהן אינה חובה למרות שהיא עוזרת לתהליך.

צום: כדרכנו איננו מחייבים אף אחד לצום, אבל לא יוגשו אוכל או שתיה במהלך יום כיפור. מי שבוחר לא לצום צריך לדאוג לעצמו לאיזה סנדוויץ' או משהו, ובבקשה: אנא נסו שלא לא-לצום בפרהסיה. ובעברית פשוטה – תאכלו, תשתו, תעשנו תעשו מה שאתם רוצים אבל בצנעה…

מחירים:

365 ש"ח ללינה באוהל, כולל ארוחות. ניתן להזמין חדרים במלון בעת ההרשמה.

להרשמה שלחו סמס עם שמכם והמילה "כיפור" ל 052-6109713

או מייל ל: KABALOVE@GMAIL.COM

פרטים תכף – הדף בבניה

מתוך מפגש ראש השנה 2004 במצוקי דרגות

יום אחד לפני עשר שנים בערך ישבתי על מרפסת ביתי ופתאום הבליחה בי המחשבה המוזרה הזו: כל כך הרבה תכונות רוחניות וטובות ונפלאות מזוהות במחשבה המיתולוגית והקבלית עם הנשיות, תכונות כמו יכולת הכלה, כמו ההכרה שהדרך היא העיקר ולאו דווקא המטרה, כמו הקשבה, כמו רגישות, כמו תמיכה, כמו יכולת ביטוי רגשי, כמו אינטימיות ועוד ועוד – אבל אם כך, אז מה זה גבר?? האם גבר וגבריות הם מין מוטציה אנושית פחות מפותחת מבחינה רוחנית שקיימת לצורך רביה או מלחמה בלבד??

לא יכול להיות! אמרתי לעצמי. לא יכול להיות שהקב"ה ברא אותי כגבר כדי לשמש פר הרבעה או חייל עופרת בלבד, בעוד שאם ברצוני להתפתח מבחינה רוחנית עלי לגלות את הצדדים הנשיים שבי ולהתחבר אליהם. חייבת להיות מהות רוחנית גברית עליונה. חייבת להיות מתנה רוחנית שדווקא הגבריות מביאה לעולם, ולא הנשיות, אבל מה היא?

רוב הגברים שהכרתי באותה עת היו די אטומים ובלתי מפותחים מבחינה פנימית, ואלו שהיו יותר מפותחים היו כאלו שעשו עבודה פנימית וחשפו את הצד הנשי בתוכם. גם אני השקעתי לא מעט שנים בעבודה פנימית שהתמקדה בשבירת האטימות הגברית המאצ'ואיסטית ובחשיפת הנשיות הפנימית שבתוכי. למדתי להקשיב ולהכיל, ליהנות מהדרך ולא מהמטרה, להרגיש ולבטא רגשות ולהתחבר להווה, להתחבר לכאן ולעכשיו, לזרום, לא להיות תחרותי אלא תומך ולהעריך את חכמת המעגל. אבל באותו בוקר הבנתי שחייבת להיות עוד דרך להתפתחות פנימית, דרך שמגלה את הצד הגבוה בגברים, ולא רק על ידי חשיפת הצדדים הנשיים שבתוכם.

היום, לאחר יותר מעשר שנים, אני מנחה "קבוצות גברים לעבודה פנימית". עשרות גברים כבר עברו אצלי סדנאות גברים כאלו, והתעוררו לגילוי המרענן של הדרך הרוחנית הגברית. חלקם הפכו למנחים בזכות עצמם. החקירה שהתחילה באותו בוקר על המרפסת העמיקה אל תוך נבכי נפשי ואל תוך ספרות הקבלה, בה אני נוהג לנבור כדי לגלות פנינים אבודות, ועזרה לי לגלות את השלבים המיוחדים להתפתחות הגבר. בהמשך מצאתי מורה גדול ברמה הבין לאומית שכבר כתב על כך דברים שעלו בקנה אחד עם הבנותי – דיוויד דיידה שמו (David Deida). נסעתי ללמוד אצלו בארה"ב ואף דאגתי לתרגם את ספרו לעברית ולהוציאו לאור תחת השם "דרך גבר – מדריך לאמנות החיים עם נשים, עבודה ותשוקה מינית".

מה שגיליתי בנפשי פנימה ובספרות הקבלה חפף את יסודות העבודה של דיידה ואמר כך: יש בגדול שלושה שלבים עיקריים בהתפתחות הגבר.

בשלב הראשון הגבר הוא מאצ'ו די אטום. יש לכך סיבות ביולוגיות שונות, שגורמות לגבר להיות מנותק מרגשותיו, בלתי רגיש לאחרים וממוקד בצורך להשיג מטרות ולכבוש אותן. המטרות הללו שאותן הוא רוצה לכבוש יכולות להיות ארצות, נשים או פסגות כלכליות, זה לא ממש משנה. הוא אוהב לנסוע במכונית גדולה עם אישה בעלת חזה גדול ולהפגין שיש לו ארנק גדול ומה טוב אם יש לו גם כלי גדול.

בשלב השני הגבר מתחיל לסלוד הממצ'ואיזם האטום ולומד להתחבר פנימה. זה השלב בו הייתי כשהתחלתי את המסע לגילוי הגבריות הגבוהה. בשלב השני הגבר לומד להתחבר לרגשות של עצמו, להיות רגיש וספונטאני, מבין ותומך, לא תחרותי, הוא מגלה את עולמו הפנימי, הוא מגלה שמותר לו לבכות בסרטים רומנטיים, להחליף חיתולים לילד וגם לקחת חופשת לידה, הוא מתחבר לכאן ולעכשיו, מתעניין בפסיכולוגיה ולומד לזרום. הגבריות המצ'ואיסטית נראית לו כל כך מטומטמת עד שהוא די בוש בהיותו גבר. כשאומרים לו "אתה מתנהג כמו גבר" הוא מתבייש בזה.

ואז מגיע השלב השלישי בהתפתחות הגבר. מה שנקרא בסלנג של קבוצות הגברים שלי "גבר דור שלוש". בשלב הזה הגבר מתעורר מחדש לעצמו, ובעומק רב יותר. הוא מתעורר לחשוב על מטרת חייו העמוקה ביותר, המטרה שלשמה הוא נמצא כאן בעולם, ומתחדד כדי להצליח לתת אותה ללא מורא. הוא משתמש ברגישות ובעדינות אותם רכש בשלב השני ובאמצעותן הוא מפלס דרך באופן שלא פוגע בעולם ובסביבה. יש לו אומץ להביא חידוש מרענן לכל סיטואציה, והוא מסוגל לראות את האישה שלו באמת, לדעת מתי להקשיב לה ולהבין את מצוקתה, ומתי להניף אותה באויר, להדביק לה נשיקה, לומר לה כמה הוא מת עליה, כי היא פשוט נפלאה, ולקחת אותה למקום אחר, בו "דברים שרואים משם לא רואים מפה". הגבר של השלב השלישי הוא לוחם, כמו הגבר של השלב הראשון, אבל הוא לוחם של אהבה. הוא מבין שהוא נמצא פה בעולם כדי לעשות את העולם הזה טוב יותר, ולהרבות אהבה בעולם, והוא משתמש בכל היכולות אותן רכש בשלב השני כדי להרגיש את עצמו ולהרגיש את זולתו ולדעת כיצד להנהיג כל סיטואציה ברגישות ונחישות לקראת הטוב ביותר.

בעבודתי בקבוצות הגברים בשנים האחרונות גיליתי גברים נהדרים שצריכים תמיכה והכוונה גברית כדי להזכר מחדש בעצמם, ולהתחיל את הצמיחה מהשלב השני לשלישי. קבוצות הגברים לעבודה פנימית מיועדות להצמיח "גברים דור 3". והתוצאות ניכרות מיידית ביחסיהם עם נשים וביחסיהם עם העולם. גברים רווקים מצאו אישה ולמדו כיצד לייסד מערכת יחסים עמוקה וארוכת טווח, גברים נשואים למדו כיצד להפוך את האישה שלהם למאושרת ואת הסקס לחוויה בלתי נשכחת, גברים עזבו מקומות עבודה שבעבר נשארו בהם רק בגלל הפחד וגילו מה הם באמת רוצים לעשות בעולם – ומתי אם לא עכשיו? גברים התחברו לעצמם והפכו ליצורים מאושרים הרבה יותר, שמקרינים עוצמה ואומץ על סביבתם מבלי לאבד רגישות, כנות אותנטיות וג'נטלמניות. גברים הפכו למתנה לעולם. ואני שמח על כך עד מאד.

שתי קבוצות גברים נפתחות עכשיו, במרכז ובצפון. לפרטים 052-6109713

התיקון הפנימי של חודש אב

אוהד אזרחי

האגדה על חודש אב

באגדה תלמודית יפה מספרים חז"ל על מה שקרה בימים בהם נדדו בני ישראל במדבר: היה זה בחודש אב כאשר חזרו המרגלים שנשלחו על ידי משה לתור את הארץ ו"הוציאו את דיבת הארץ". המרגלים ראו את עצמם כקטנים מידי עבור משימת ההתישבות בארץ החדשה, והכניסו את קטנות הערך העצמי גם בשומעי לקחם. ולכן ממשיך הסיפור המקראי ומספר שכל מי שקיבל את דבריהם, כל מי שתחושת הקטנות חלחלה בו והרגיש גם הוא קטן וחסר אונים – "נענש" בעקבות כך שלא להיכנס לארץ המובטחת. כי מי שמרגיש קטן – באמת לא יכול.

וכך מסופר באגדה שבכל שנה מארבעים שנות הנדודים במדבר, כשהגיע חודש אב, כמה אנשים היו שומעים פתאום קולות, קולות שהיו מכוונים לאזניהם בלבד. מי ששמע את הקול היה פורש הצידה וחופר לעצמו קבר. הגיעה שעתו לעבור מן העולם. כך קרה בכל שנה ושנה, עד שבשנת הארבעים, באמצע חודש אב "כלו מתי מדבר", כל דור האבות שגדל במצריים ושמע לעצת המרגלים, כל מי שהרגיש קטן וחסר אונים, עבר כבר מן העולם ומי שנשאר היו רק החבר'ה הצעירים, שנולדו אל חירות המדבר. דור העבדים חלף מן העולם. ואז, בט"ו באב אותה שנה, כשהירח מלא, והתשוקה עומדת באוויר, התחילו החיים האחרים של הדור החדש.

רצח האב בחודש אב

על פי ספר יצירה חודש אב קשור לכליות בגוף האדם, וגם לחוש השמיעה. הפגם של חודש אב התחיל באמת בשמיעה – בהקשבה לעצת המרגלים. המרגלים סיפרו על "יושבי הארץ הענקים" שלעומתם הם הרגישו את עצמם "כחגבים". המרגלים ניסו לשכנע את העם בחוסר הערך שלו, באי יכולתו לעמוד במשימה, והשרו על כולם תחושה של אין-אונות. מי ששמע לעצתם קיבל והפנים את העובדה שהוא קטן וחלש וחסר אונים. לכן מי ששמע לעצתם, ובכך אישר באופן פנימי את זקנתו וחולשתו, שמע בתורו גם את הקול הקורא לו לעבור מן העולם.

חודש אב תפקד כמו כליה רוחנית שמסננת את הרעלים החוצה מהגוף. ממש כשם שהכליה מביאה כליה על תאי הדם הישנים והבלויים כך מסנן חודש אב את הנפשות הבלויות, שזקנתם פנימית היא, ללא קשר לגילם החיצוני, זקנה פנימית שיצרה בהם תודעה של ערך עצמי נחות – "ונהיה בעינינו כחגבים".

וכך קורה כל שנה: כדי להתחיל שנה חדשה כראוי בחודש תשרי, צריך להתנקות לפני כן מכל מה שלא יכול לשרת עוד את הכוחות החיוניים שלנו, בגדר של "תכלה שנה וקללותיה". חודש אב הוא זמן שיא הקיץ, חודש ה"חורב", חודש החורבן. בחודש אב צריך לדעת את מה להחריב, את מה עלינו להשיל מעלינו כי הוא כבר לא משרת את המשך הדרך. איך נדע? זה די פשוט: כל היבט בתוכי ש"שמע לעצת המרגלים" – כל מה שנותן לי תחושה של חוסר אונים וחוסר ערך עצמי הוא בגדר הדברים שצריך להחריב בתשעה באב.

מבחינה פסיכולוגית הדברים קשורים עם מה שמוגדר כ"רצח האב", שצריך להתבצע בדיוק בחודש אב. הצורך בכך נובע בדיוק מתחושת הסירוס וחוסר האונים אותן משרים עלינו לעיתים האבות "ששמעו לעצת מרגלים", אותם שאינם רואים את האופק הנפרש לנגד עיני הדור החדש.

התיקון של חודש אב

על פי ספר יצירה לכל חודש בלוח השנה יש גם אות שמיוחדת לו. האות המאפיינת את חודש אב היא האות ט'. מה שמיוחד באות ט' אומר הזוהר, זה שהיא מעוצבת כמו חץ המסתובב ומצביע על עצמו. אות ט' היא ההצבעה על האיכות הפנימית, או בלשון הזוהר, האות ט' מצביעה על "הטוב הגנוז בפנים". זו בדיוק הרפואה והתיקון של חודש אב: כשם שהפגם של חודש אב נובע מחוסר ההכרה שלי באיכויות הפנימיות הטמונות בי, כך התיקון נובע מן ההתבוננות אל הטוב הפנימי, אל הסגולה העצמית, גם אם לעיתים עדין לא יצאה אל סף ההכרה.

התיקון של חודש אב תלוי ביכולת ההקשבה פנימה. מבחוץ באות כל מיני עצות רעות שמספרות לי עד כמה אני חלש וחסר אונים ("עצות המרגלים"), אבל מבפנים עולים קולות אחרים, המספרים על האנרגיה העצומה הטמונה וגנוזה בתוכי, בתוכך. חודש אב הוא הזמן להקשיב ולדעת מה צריך למות ולהיחרב, כמו מקדש ישן שאין בו עוד צורך ולא קדושה, ומה יכולה להיות האנרגיה החדשה, הדרושה לנו להמשך הדרך, כמו אנרגיית האהבה הפורצת של ט"ו באב.

מזל אריה
זהו גם כוחו של האריה, שהוא המזל של חודש אב: תפקידו האקולוגי הוא לטרוף את כל הנכשלים בעדר, הנסרכים מאחור. תפקידו לנקות מהשטח את כל אותם דברים שאנחנו סוחבים על הגב ומפריעים לנו להתרענן ולחדש כוחות.

בשעה טובה החלטנו, וההחלטה מרגישה נכון בבטן: אנחנו עוברים לגור ולפעול בבית אורן!

בשנים האחרונות, מאז שנאלצנו לעזוב את ראש פינה, לא הצלחנו באמת למצוא מנוח לכף רגלנו. ניסינו כידוע להתמקם ביבנאל, אבל למרות שמשהו טוב התחיל להירקם ביבנאל, וכמה חברים שלנו עברו אפילו לגור שם, אנחנו עצמנו לא הצלחנו להתמקם שם. בחודשים האחרונים מאז החורף אנחנו נהנים מנוף משגע מהמרפסת שלנו בטבריה עילית, כשהכנרת כולה פרושה מתחתנו, אבל לפה הגענו רק כמפלט זמני, עד שימצא המקום הבא. ועתה, זכינו להיות מוזמנים לבית אורן. רן רונן ואימי פלר היקרים, חברי קיבוץ בית אורן, שהיו איתנו עוד בימי "קהילת המקום" במצוקי דרגות ושאת טקס החתונה שלהם זכיתי לערוך לפני כמה שנים, הזמינו אותנו לבוא, ואף עזרו לזה להתממש. גם רפיק ידידיה, אחי ורעי, שמח כל כך שאנחנו מגיעים לצ'כונה שלו, שזה פשוט חימם את הלב. אז זהו – אספנו כבר כמה ארגזים ואנחנו תכף מתחילים שוב לארוז ולזוז. אבל הפעם יש בלבי תקווה ותפילה שנזכה להתמקם לזמן ארוך. שנזכה להקים בסיס טוב באזור חוף הכרמל, גם למגורים וגם למרכז אנרגטי וממשי של עבודת הקודש שלנו.

בבית אורן נשתף פעולה מדי פעם עם "מחוללים בית אורן" ויער הפיות שלהם, ועם "מרכז או"ם" של רפיק, והגסט-האוס העברי הראשון "דרמסלה" עליו הוא מנצח

האירוע הגדול הראשון שנעשה שם בעזרת השם יהיה ראש השנה, שיתקיים במרחב יער הפיות. שריינו לכם את התאריכים (8-9 לספטמבר) ובואו לפתוח איתנו את שנת תשע"א בעבודה פנימית עמוקה ונפלאה. (פרטים נוספים יהיו בהמשך)

ומה בשוטף:

• יום שני (מחר) שיעור ברמת גן: כרגיל, בשעה 8 בסטודיו של מוש טטרו, רחוב המעגל 17א, רמת גן. נלמד טקסטים מתורתו הקבלית של הרב קוק.

• נפתחות שתי קבוצות גברים לעבודה פנימית: כל קבוצה מונה כעשרה חברים, שיוצאים יחד למסע פנימי עמוק של עשר פגישות בהנחיה צמודה שלי. העבודה מתמקדת בחשיפת האותנטיות והעוצמה הפנימית של כל גבר, זיהוי האתגרים שלו ביחס לעצמו, לעבודתו, ולנשים בחייו. מהי גבריות אמיתית בדרגה גבוהה? ("דור 3"), למה יש לי בעיות עם "גבריות"? ואיך זה קשור למכלול יחסי עם העולם ועם נשים? הקבוצות מתאימות לגברים בכל הגילאים, ובכל מצב צבירה משפחתי – רווקים, נשואים, פרודים וכולי. גברים רבים כבר עברו את קבוצת הגברים הזו, ועבור רבים היתה זו נקודת מפנה של ממש בחייהם: בחיי הזוגיות והאהבה שלהם, ביחס שלהם לעצמם, ביכולתם לחיות בגדול ולממש את חזונם, ובאופן כללי – בלהיות גבר שהוא מתנה לעולם בו הוא חי ולנשים שבחייו.  חלק מבוגרי הקבוצות אף הפכו למנחים של קבוצות גברים בזכות עצמם.

קבוצת גברים חדשה נפתחת בכרמל: ימי רביעי בערב.
קבוצת גברים חדשה נפתחת באזור המרכז – ימי א' בערב.

ההרשמה החלה ומספר המקומות בכל קבוצה מוגבל ביותר. הקבלה לקבוצה לאחר ראיון טלפוני אתי 052-6109713

• לאור דרישה שעלתה – ניסחנו את ארבעת עקרונות הבסיס של "הגן – בית הספר לאהבה וקבלה". אולי יעניין אתכם לעיין בזה…

• מזכיר לכם שיש לי תכנית רדיו מקסימה יחד עם אדוה לוי גושן – "זיגזוג" - תכנית שעוסקת במערכות יחסים. וכדאי להאזין לה…. ימי חמישי ב 9 בערב או באון דימנד כאן

• מזכיר גם את הפורום בו ניתן לשאול ולענות ולהתדיין על כל דבר שבא לכם

שתהיה הברכה מצויה בכל

אוהד