סשן צילום עירום, אישי או זוגי
סשן צילום אישי או זוגי ועריכת מנדלות קדושות עם אוהד אזרחי
הרציונאל
בעיני כל גוף הוא יצירת אומנות יחודית של הבריאה.
גוף רזה או שמן, זקן ומקומט או צעיר ומחוטב, גוף של גבר או של אישה – מבחינה אומנותית אין גוף "לא יפה".
ואני אוהב להביא את הגוף, אם אפשר למפגש עם הטבע, מפגש עדין, אוהב, מדיטטיבי בטבעו. הגוף נרגע, נפתח, נמצא בדיאלוג עם האבנים והעלים והחול.
לפעמים באים אלי זוגות. כמה זוגות באו אלי לפני חתונתם, לשסן שהיה חלק מההתכוננות שלהם לחתונה. צילמתי אותם יחד, עירומים, אוהבים, יפים.
ואז – יצרתי מהם מנדלות קדושות. עבודות אומנות מקודשת שמשתמשת בגוף, אך פורקת ממנו את ה"ידוע" ויוצרת ממנו תבניות חדשות , שהן מושא להתבוננות.
היו כבר שני זוגות שהשתמשו במנדלה כזו כרקע לכתובה שלהם
וזוג אחד אף הפליא לעשות והדפיס מנדלה שלהם על בד החופה עצמו.
דיסקרטיות
סגנון הצילום שלי מבחינה אומנותית איננו מציג פנים.
בתמונות שאני מציג לקהל בתערוכות או בגלריות ברשת לא רואים פנים.
מבחינתי זה לא רק ענין של פרטיות, זה גם בגלל שאני מתעניין בגוף עצמו, ולא בזה שמי שצופה בתמונה יתחיל לנסות לזהות את האדם המצולם.
כל התמונות שאני מציג קבלו אישור מפורש של המצטלמים.
תמונות עם פנים נמסרות באופן אישי למצולמים עצמם, ואני לא מפרסמן (אלא אם ישנה בקשה מפורשת מהמצטלמים)
סשן צילום עירום, אישי או זוגי, יכול להתקיים בחיק הטבע, בסטודיו או אף בביתכם.
לקביעת סשן – כתבו אל אוהד kabalove@gmail.com
סיפורים אישיים:
"הגעתי לפסטיבל "פשוט" שעבר לראשונה. מאד בקשתי חוויה של קבלה עצמית ואהבה אלי. קבלתי ובגדול. אחד משיאי החוויה שלי היה הצילום עם אוהד. זה היה חלום ישן שלי להצטלם בעירום, לחפש את איפה הגוף הופך לנוף.. קפצתי על ההזדמנות… אוהד שוחח וחש את מצבי והאנרגיה שלי לפני שהתחלנו לעבוד. ואז בקש ממני פשוט להתמסר- זה בדיוק מה שעשיתי. פשוט עפתי!!! בסוף הזמן נתתי לאוהד את המייל שלי ומיד שלח לי את התמונות מוצפנות בתוך אתר שרק לי היכולת להכנס אליו. בהמשך גם קבלתי את התמונות צרובות על דיסק. זו היתה אחת החוויות היפות והמכבדות של חיי!! "
- "לקחתי את עצמי למסע, עם עץ, גוף ומצלמה. הרוח מהתחלה לא נותנת לי לנוח, אומרת לי חושי את גופך, את עורך, עזבי להיום שכלותייך דעת טוב ורע והתמסרי למיתרים. בחדווה שיחרורית מסירה אני בגדיי אל עבר הטבעי והכל כך בטוח. מרקם עורי – מרקם העץ. הכוכים שלו, הפיתולים, והכוכים שלי, והישר, הקילופים שלו והצללים המרצדים בין שמש גבעוליי. לוחש לי העץ 'אני אוהב אותך' ואני לוחשת לו גם, אל תוך הקליפה, אל תוך התאים. העץ מרגיש את הפנים שלי, אני את הפנים שלו גם. ואולי זו עצה אשה?
מי אני ואיכה? האויר מרגיש מבושם כל כך.
חתול קטן, ענפים, הפכתי ליצור המשחק בגבעולים יבשים, הנה התחזקה הרוח, ממעמקים קראתי אלייך בואי אליי, עכשיו לרדת מהעץ, עכשיו צילום שורשים, עכשיו להתחבר עמוק אל האדמה. התעגלות. הנה בסוף פגשתי את גופי. אפרודיטה התעגלה מן הקו הישר עכשיו (גם) יופי.
תודה אוהד שלקחת אותי לזה המסע, והיית בו מרגע ראשון מרחב מאפשר כל כך ובטוח כל כך לחקור את הוויתי פנימה. הבגדים הם רק שכבה ראשונה. בהביטי על התמונות מבחינה אני בעוד קליפות וקליפות מפנים פנימה… וגם הזדמנות להתבונן על גופי, לראות בו את היופי, ועוד להיפתח. אשמח לעשות זאת אותפעם (כמו שהילדים אומרים)" (נובמבר 2009)
