רבי או לא רבי – זו השאלה

(נרשם ב 2010. עודכן 2016)

גדלתי בבית חילוני לכל דבר,. מצד אמי הנני נצר למשפחת עבו מצפת, משפחה עתיקה של מקובלים ומנהיגי ציבור, ולמשפחת טולידנו שנמצאת בארץ מאז המאה ה-16. בנעורי חיפשתי משמעות רוחנית לחייו התמקדתי בעיקר בבודהיזם ובתורת הזן ובשמאניזם אינדיאני. בשנת 1983 "חזרתי בתשובה" (בגיל 18) ונכנסתי לעולם הישיבות החסידי. בישיבה של חסידי בעלזא ביליתי ימים כלילות, פשוטו כמשמעו, בלימוד תורה. למדתי מקרא ומשנה, תלמוד והלכה, חסידות וקבלה. בשלב מסויים התבקשתי על ידי ראש הישיבה להתחיל ללמד ולהעביר שיעורים בישיבה לכמה בחורים נבחרים. האדמו"ר רבי יששכר דב מבעלזא היה הרבי שלי, ונהגתי כלפיו בביטול חסידי אופייני. הוא מצידו קרב אותי מאד, נטה אלי חסד והדריך אותי באופן צמוד בדרכי התורה ועבודת השם. לאחר זמן שלח אותי הרבי מבעלז תחת אחריותו האישית ללמוד כתלמיד מן המניין בישיבת המקובלים הוותיקה של ירושלים – "ישיבת שער השמיים".

לאחר זמן עזבתי את בעלז. הייתי זקוק לאופקים רחבים יותר, אך המשכתי ללמוד וללמד בעולם הישיבות האורתודוקסי. במשך מספר שנים שימשתי כרב ומורה בישיבות שונות בארץ. במשך כל אותן שנים לא הייתי מעוניין בהסמכה רשמית לרבנות, כי לא הייתי מעוניין להיות "פוסק הלכה" (אף כי למדתי הלכה בעיון רב, ואף נבחנתי בסמכויות גבוהות). במהלך השנים הייתי תלמידו המבהק של הרב המקובל ר' יצחק גינזבורג, שאיתו זכיתי לעמוד בקשר אישי קרוב ביותר, ואף לשמש כמזכירו האישי וכעורך כתביו הראשונים. זכיתי ללמוד תורה גם עם אחד המיוחדים שבהוגים הרבניים של תקופתנו – הרב שג"ר זצ"ל, שאף ביקש ממני להצטרף אל צוות ההקמה של ישיבת שיח יצחק בראשותה עמד. בישיבת שיח לימדתי חסידות וקבלה. זכיתי גם לעמוד בקשר מסוים ומיוחד עם הרב עדין שטיינזלץ שליט"א. בשנות התשעים קבלתי את ברכתו של הרבי מליובביץ' ללמוד באוניברסיטה העברית, ונרשמתי לחוג למחשבת ישראל, ללימודי קבלה ופילוסופיה.

רק משיצאתי מהעולם האורתודוקסי (בשנת 1999, לאחר כשבע עשרה שנה של לימוד אינטנסיבי) הבנתי כי עתה טוב יהיה אם אקבל "הסמכה" רשמית לרבנות. עזבתי את העולם האורתודוקסי כי הבנתי והרגשתי בעומק נפשי שהיהדות ההלכתית איננה תואמת באורחות חייה את הקשר החי עם אלהים חיים, כפי שהוא הלך והתרקם בקרבי.

רבי זלמן-שחטר שלומי זצ"ל, מייסדה של תנועת ההתחדשות היהודית ביקר באותה תקופה בארץ, ואנשים שהכירו את שנינו דאגו כי נפגש. הפגישה בינינו היתה כמו התכה כימית. אני ראיתי בו מייד את הזקן החכם שאשמח לזכות ולהיות חלק משושלת ההסמכה שלו, והוא זיהה בי דברים שיצרו מיד אהבה רבה בינינו.

רבי זלמן בחן אותי בעל פה ובכתב בכל מיני מקצועות שבתורה, קרא חלק מספרי ולאחר מכן ביקש להסמיכני לרבי. הוא הדגיש – רבי, ולא רק רב. כי בתפיסה החסידית התוספת של האות יוד מסמלת את השראת רוח הקודש ו"נביעת האין-סוף" על החכם, שלא יהיה רק כאדם הנושא ידע רב.

לאחר מספר חודשים זכיתי לעמוד בביתו של רבי זלמן בבולדר, קולורדו, ידיו על כתפי, ראשי מורכן וטליתו חופה על שינינו גם יחד. הוא הסמיך אותי לרבי במילים מעצימות וברכות רבות, ונישק אותי על ראשי. דמעות זלגו מעיני וחשמל זרם בכל ישותי, מעלה ומטה כמלאכי אלהים העולים ויורדים בסולם יעקב.

בין היתר אמר רבי זלמן באותו טקס: "וכל מי שתסמיך אתה יהיה מוסמך גם בשמי ובשם רבותי שהסמיכו אותי".

כשדון ואני פיתחנו את KabaLove  – "בית הספר לאהבה וקבלה" נתן לנו רבי זלמן את ברכתו ואמר שלא נשכח לצטט את הדברים המובאים בשם הבעל שם טוב, כי הסיבה לאיחור ביאת משיח היא "משום שלא מאריכים באהבה רבה, לעורר תאוות הנקבה תחילה, בסוד הנשיקין שקודם הזיווג".

 

בנוסף להסמכה זו, הוסמכתי גם על ידי איש הרפואה האינדיאני ארקן מארווקה בניו מקסיקו לערוך טקסי סווט-לודג' בדרך האדומה של שבטי הלקוטה, ולערוך טקסי אש-קדושה "אורקו וו'רנקה" כתפילה לריפוי האדמה. זכיתי אף לקבל מידיו מקטרת קדושה "צ'אנופה" כאות הוקרה.

זן מסטר רושי ברני גלסמן הכיר בי בטקס שנערך בניו יורק במהלך "סטריט-ריטריט" והסמיך אותי כמורה זן – "דהרמה-הולדר" במסורת סוטו-זן בודהיזם. כשהציגה אותי רושי איב מרקו בפני הסנגה שלה במסצ'סטס היא אמרה כי אני מלמד Zen Judaism

עם הזמן הבנתי שהיהדות איננה אלא מחטף. תרבות דתית שנבנתה על חורבות התרבות העברית שקדמה לה, והיתה שונה ממנה בתכלית. מחקרי על היהדות הביאוני לגלות כי התרבות העתיקה של עם ישראל היתה הרבה יותר שמאנית, פגאנית, קשורה לטבע, ורב גונית מן היהדות. היה זה יאשיהו המלך שבכח החרב השליט תרבות אחידה, מונותאיסטית בממלכת יהודה, מעט לפני חורבנה. לאחר גלות בבל יסדו בוני הבית השני את היסודות ליצירת התרבות היהודית כדת המנותקת מהטבע, דוחקת את העקרון הנשי ומתנתקת מכלל האנושות. את הדברים הללו כתבתי במאמרים, בספרי "חגיגה" וברומן ההיסטורי "קדשה".

קשה לי מאד כיום לראות את עצמי עם התואר "רבי", המייצג מנהיגות רוחנית יהודית. אינני רואה את הדת היהודית כמשקפת אמת. יחד עם זאת, היהדות מכילה בתוכה ניצוצות של אמת גדולה, שברים של תמונה גדולה – בעיקר במסורות המיסטיות של הקבלה, השבתאות והחסידות. כמקובל מסורתי – גם אני עוסק ב"בירור הניצוצות"… אלא שבעיני הכיוון איננו בהתקדמות לקראת התורה והמצוות אלא בהתקדמות אל מעבר להן – לקראת תרבות רוחנית חופשית ושיוויונית של כל עמי האנושות, כאשר כל עם מביא ממתנותיו, וגם אנחנו מביאים טנא מלא על כתפנו.