החיות הסכימו להאכל. בני האדם הסכימו למות במלחמות.

אני רוצה לחלוק כאן תובנה שעלולה לצערי לעצבן כמה מידידי הטובים ביותר. קיבלתי אותה במסע שמאני, מתוך קשר עם הרוח של טבע המציאות הזו.

כל מין ממיני היצורים נתן הסכמה עמוקה לאופן בו הוא חי ולאופן שבו הוא נוהג למות. עבור הפרט זה לא תמיד נעים, לפעמים אפילו מזוויע, אבל בעומק עומקיו גם הפרט יודע שהוא חלק מההסכמה הכללית הזו, ולכן לרוב ברגע האחרון של חייו, כשכלו כל הקיצים, הוא נכנע ומתמסר ומסכים, כי הרי הוא כבר הסכים לזה בעומק העומקים.

הצמחים והחיות הסכימו להאכל

רוב הצמחים והחיות הסכימו להיטרף ולהאכל. יש להן הסכמה עמוקה לסגנון החיים ולסגנון המוות הזה: הם רוצות לחיות, לפרות ולרבות ככל יכולתן, ובוא היום להיות טרף לטורפיהן. מעטות הן החיות שהסכימו להאכל רק כשכלו כוחותיהן, כמו אריה זקן שהגיע יומו להיות לסעודתם של הצבועים.

יש צמחים וחיות שהסכימו להיות מיוחדים לשימוש ולמאכל האדם. הוא יגדל אותם תחת חסותו, ירבה אותם במספרים עצומים, ידאג להם, ישמור עליהם, יחלוב אותם, ובבוא היום יקצור אותם או ישחט אותן לסעודתו ולשימושו. אף פרט אינו אוהב זאת, לא הגזר שנעקר מהערוגה ולא הפרה שנשחטת. אך אין יצור בעולם שהינו רק פרט. כולנו חלק ממשחק גדול יותר וכללי הרבה יותר מהיותנו פרטים. החיות זוכרות זאת טוב יותר מבני האדם, והצמחים כנראה אף יותר מן החיות. וכך, למרות שהפרט עשוי להתנגד לכך נמרצות ולנסות בכל כוחו שלא להטרף, ישנה הסכמה עמוקה ברובד הכלל, שגם הפרט הוא חלק ממנו, שבאופן עקרוני הוא מוכן לחיות באופן מסויים ולהיות לטרף באופן מסויים. זו הסכמה עמוקה מאד בין הנבראים והבריאה עצמה.

כנראה שרש”י סבר שגם חז”ל התכוונו לכך כשאמרו בתלמוד ובמדרש ש“מעשה בראשית לקומתם לדעתם ולצביונם נבראו” (מסכת ראש השנה, דף יא), שכן רש”י פירש את הדברים כך: “היינו ששאלם (הקב”ה) אם חפצים להבראות, ואמרו הן” והוסיפו מפרשים כגון בעל ה“מפיק מרגליות” ואמרו: “שניתן בהם הדעת שיהיו יודעים את עצמן וטבען ועל מה נבראו” (המקור כאן)

מה שאני רוצה להוסיף לדברי הפרשנים הקלאסיים זה את התובנה שההסכמה “להבראות” כוללת בתוכה גם הסכמה של איך למות.

בני אדם לא הסכימו להאכל

בשחר התרבות האנושית הפסיקו יצורי האנוש לתת את הסכמתם להיות למאכל לחיות הטרף. ולכן כשאדם נטרף הדבר מזעזע את אושיות האנושות, ונראה כדבר חריג ובלתי קביל. בני האדם אינם מסכימים לראות עצמם כארוחה פוטנציאלית של אף אחד, גם לא כשהם זקנים וחסרי כוחות. מאידך גיסא בני האדם כן הסכימו למות במלחמות. הם כבר יהרגו זה את זה. הדבר יהיה נורא עבור האומה וזוועתי עבור הפרט, אך קביל כחלק מהסיפור האנושי הכללי. זו דרכו של עולם. שלא לדבר על כך שבני האדם הסכימו כמובן להיות קרבן לוירוסים, לחידקי המחלות ולחידקי הריקבון.

שינוי בהסכמות הקוסמיות

כל זה היה תקף עד ימינו. אבל נדמה לי שיתכן שכיום אנחנו עדים לתהליך של שינוי קוסמי בהסכמות הללו. נדמה לי שחיות המשק טוענות כיום שהן ממש לא הסכימו לחיים של עינוי בתעשית הבשר, ומשהו מתחיל להתקומם במציאות ולומר שההסכם הקדום הופר, או פורש ונוצל לרעה.

יש גם משהו נוסף שמתעורר בבני האדם, ומתחיל לתהות על ההסכמה העתיקה למות במלחמות. אם בעבר הלא רחוק כיבוש שטחים, אונס נשים במלחמה, רצח עם וטיהור אתני היו חלק לא נעים אך מובן מאליו ממשחקם של בני האדם עם חייהם ומותם, הרי שכיום כל אלו נתפסים כפשע נגד האנושות. גם אלו העושים זאת בפועל מנסים להכחיש את הדבר, כמי שנתפס בקלקלתו. יוצאים מהכלל הם אנשי דעא”ש, שלא מתביישים ולא מתנצלים כשהם עורפים ראשים, מחסלים כפרים וסוחרים בנשות העם הכבוש. הדבר מזעזע את האנושות כי ההסכמה האנושית למעשים שכאלו (שבעבר היו מובנים מאליהם) עברה מן העולם.

barbaric

אנחנו חיים כיום, במאה ה 21, בתקופה שבה חלק נכבד מאתנו מתעורר ותוהה מחדש על ההסכמות העתיקות של המין האנושי כולו ביחס לחיים וביחס למוות. על כך לדעתי דיבר הנביא הושע כשניבא על כריתת ברית חדשה בין בני האדם, החיות והאלהות:

“וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח”. (הושע ב, כ).

הברית הזו, עליה דיבר הושע, היא מה שאני קורא “ההסכמה העמוקה” שלנו כאנושות וכמינים החיים על פני הפלנטה בינינו לבין עצמנו ואל מול התוכנה המנהלת את המציאות שבה אנו חיים (שהיא דרך אחרת להגיד “אלהים”). הנביא הושע צפה שיום יבוא וההסכמה העמוקה הזו תשתנה מהיסוד. הברית החדשה הזו תבהיר שהחיות, גם אם הסכימו להאכל, מעולם לא הסכימו להיות מנוצלות על ידי בני האדם. הברית החדשה הזו תכלול גם שינוי בהסכמה של בני האדם בינם לבין עצמם, כך ש”קשת וחרב ומלחמה” לא יהיו יותר מוסכמות כדרך לגיטימית עבור המין האנושי לפגוש בו את המוות.

עוד על העומק של הברית החדשה (לא התנ"ך הנוצרי אלא הברית אותה צפה ירמיהו הנביא) – במאמר הבא