אמא שלי: חנה אזרחי, בימי ילדותי

אמא שלי: חנה אזרחי, בימי ילדותי

נולדתי בקרית מוצקין (סתם מקום) ב 1965 למשפחה חילונית אוהבת, תומכת מאד, אך סטנדרטית לחלוטין מהמעמד הבינוני. אבי היה גרפיקאי ובעל בית דפוס בחיפה ואמי היתה מחנכת בבית ספר יסודי.

את ילדותי אני זוכר כחוויה פנימית של השתוממות על העולם. מין תהיה שכזו האם באמת זה כל מה שיש? הכל נראה לי מין "בסדר כזה", אבל לא באמת מרגש ולא באמת מפעים. כאילו חייב להיות פה במציאות הזו "עוד משהו" אבל ההורים שלי והמחנכים שלי לא יודעים עליו כלום.

בילדותי הייתי חניך בתנועת הנוער של השומר הצעיר. פעולה אחת שם היתה משמעותי מאד למהלך חיי. כתבתי עליה בפירוט בהקדמה האישית לספרי "חגיגה". במהלך אותה פעולה שרף המדריך שלנו אץ התנ"ך וביקש מאיתנו לדרוך על דגל ישראל ולנגב בו את הרגליים מהבוץ. זו היתה פעולה מטלטלת שגרמה לי סוף סוף לתת דין וחשבון נוקב לכל הסמלים הרדודים והריקים מתוכן של העולם החילוני בו גדלתי. עיצבתי את זהותי כנער אתאיסט מוחלט, פצפיסט וחובב טבע. הטבע היה המקום בו מצאתי נחמה. משהו במציאות הטבעית הרגיש הכי קרוב לדבר אותו חיפשתי.

בגיל התיכון נפתחה לי האפשרות ללמוד בתיכון לחינוך סביבתי במדרשת שדה בוקר – ומייד קפצתי על ההזדמנות.

צילום: אורי רוזין

צילום: אורי רוזין

את הנסיעה הראשונה לנגב אני זוכר כמו הגעה הביתה. המדבר היה הדבר הכי מרגש והכי מפעים שקרה לי. הטבע הפראי קרא לי. כל נעורי עברו עלי במדבר, והוא המקום שמרגיש לי הכי כמו הבית בו גדלתי באמת. שם הרגשתי את החיבור אל הרוח הגדולה. היתה זו פנימיה מעורבת של בנים ובנות ואנחנו היינו המחזור הרביעי בסף הכל של בית הספר, כך שהאוירה היתה פתוחה יחסית ולא ממש רשמית. המורים היו כמו ידידים בוגרים כאלו.

בפנימיה בשדה בוקר גיליתי עד מהרה הן את נפלאות המין והן את סודות הרוחניות. בנות אהובות חשפו בפני את הראשון וספרים כמו "סידהרתא" של הרמן הסה או "קולות האדמה" של צ'ואנג טסה, ספריו של קרלוס קסטנדה כל שמאניזם ושל מרטין בובר על החסידות חשפו בפני את השני. בעולמי הפנימי ביליתי את ארבע שנות התיכון בין שני הקטבים הללו. לימודי בית הספר היו משניים לחלוטין. קראתי ספרי פילוסופיה מערבית ומזרחית, יצאתי המון להתבודדויות במדבר, מדטטתי הרבה, דיברתי עם עורבים ועם נחליאלים והתחברתי לסלעים הגדולים ולנשרים. את חיי האהבה שלי חייתי לרוב באופן פתוח ולא מונוגמי (המושג "פוליאמורי" לא היה קיים אז, אבל היתה לי אהובה שהיה לה עוד אהוב ראשי, שהיתה איתי רק כשהוא היה עסור עם אהובתו האחרת, שהיתה  ראשית עבורו, וכשהיא היתה איתו אני פניתי לאחת משלוש אהובות אחרות שהיו לי איתן קשרים של חברות טובה עם ארוס. זה היה לנו פשוט, משום מה).

לקראת סיום התיכון התעצמה בי התחושה שעלי להכנס בעומק לאחת המסורות הרוחניות שלמדתי. התלבטתי בין זן בודהיזם, אנתרופוסופיה או חסידות ובחרתי, בעקבות בובר, בחסידות. כך החלו חיי בעולם החסידי בירושלים. שנים של לימודי חסידות וקבלה, אחרי שהוכחתי את בקיאותי במקרא משנה תלמוד והלכה. צורפתי כ"ינוקא" לישיבת המקובלים "שער השמיים" ובגיל עשרים ואחת (1986) התבקשתי על ידי ראש הישיבה למסור שיעור ראשון בחסידות לשלושה בחורי ישיבה שהתענינו בנושא.

מאז ועד היום, 30 שנה אחרי, לא הפסקתי ללמד.

המסע שלי עם המיניות עבר באותה תקופה דרך הניסיון הרוחני השגרתי של רוב הדתות על ידי הדחקת המין. ספרי המוסר והקבלה הרגילים מתיחסים לאהבת האל ולאהבת הבשר כשני דברים סותרים שצריך לבחור ביניהם. בחרתי. בכל לבי בחרתי – באלהים. נלחמתי עם גופי ועם תאוותי. מגיל 18 וחצי הייתי כבר נשוי (לרות, חברתי האחרונה מהתיכון שגם היא "חזרה בתשובה"). אבל חיי המין היו מושא ל"התקדשות" בסגנון חסידי: מעט, מהיר, בחושך ואם אפשר אז בלי להנות כלל.

אולם המשא שלי בעולם היהודי הוליך אותי לעזוב את המרחב החרדי ולהגיע למחוזות שבהם ניתן היה לשאול שאלות ולתהות תהיות בעומק יותר. למדתי אצל הרב שג"ר ז"ל ואצל המקובל (הימני מאד בדעותיו) הרב יצחק גינזבורג. עד מהרה הפכתי למזכירו האישי ועורך כתביו של הרב גינזבורג ולמורה בישיבת "שיח יצחק" של הרב שג"ר.

שיתוף פעולה עם הפסיכולוג היונגיאני ד"ר מיכה אנקורי הוליך אותי לתשוקה ללימודי קבלה באקדמיה ולהרחבת ההבנה שלי על מיסטיקה ופסיכולוגיה באופן כללי. מבלי להוציא שום תואר אקדמי ביליתי 9 שנים באוניברסיטאות בלימודים שונים במדעי הרוח והחברה. רוב הזמן באוניברסיטה העברית.

הרחבת ההבנה שלי את העולם המיסטי הביאה אותי להתענינות באופן בו משולב הארוס בקדושה. במעמקי המיניות הסתבר לי נמצאת התשוקה לאיחוד מיסטי עם מקור החיים. מחקר מעמיק על הנושא הביא אותי לכתוב ספר העוסק בכרובים, במסעות מרכבה ובשיר השירים כמרחב שלם שהמפתח אליו הוא ארוס מקודש. היו רבנים שטענו כנגד הספר הזה שהוא "אמת שאסור לפרסמה, כמו שפורנוגרפיה היא אמת שאסור לפרסמה" (היום אני יודע שפורנוגרפיה היא לא אמת… אבל אז עוד לא ידעתי… והם, גם לא יודעים). הספר "הישן יתחדש והחדש יתקדש" יצא לאור בשת"פ עם ד"ר יצחק חיות-מן במסגרת האקדמ-יה לירושלים.

ככל שהבנתי יותר את היהדות ואת הקבלה כך הרגשתי פחות ופחות נח עם העולם האורתודוקסי. מפגש הרה גורל (בירושלים) עם רבי זלמן שחטר-שלומי עליו השלום, מייסד ה Jewish Renewal עזר לי להבין שמקומי לא יכיקני עוד בעולם האורתודוקסי.

עם רבי זלמן שחטר שלומי זצ"ל בביתו בבולדר קולורדו

עם רבי זלמן שחטר שלומי זצ"ל בביתו בבולדר קולורדו

בשנת 2000 הוסמכתי לרבי על ידי מורי ורבי המופלא רבי זלמן, ובמקביל שחררתי על אחיזה בעולם האורתודוקסי שממילא כבר הבין שפני למרחבים הרבה יותר פתוחים מינית ממה שמותר על פי ההלכה, והחל לגנות אותי על כך.

בשנת 2000 פתחתי את האשראם במצוקי דרגות ואת קהילת המקום שהתמקמה בו. זו היתה מעבדה אנושית חיה ופועמת. רבים מחבריה קשורים זה בזה לנצח בקשרי הלב.

מחקר קבלי עמוק שערכתי הוביל אותי לכתיבת ספר על לילית בקבלת האר"י: "מי מפחד מלילית" שיצא לאור רק ב 2005 בהוצאת מודן. לילית הפכה למורה שלי בעולמות הרוחניות המינית, והיא לקחה אותי להבנה של סודות שאט אט החלתי לחשוף ולשתף בהם חברים ותלמידים. יחד עם זוגתי DAWN (שהגיעה לחיי בשנת 2002) החלתי ללמד סדנאות העוסקות בזוגיות, מערכות יחסים ומיניות על פי הקבלה בדרך אותה גיליתי במחקרי. הוצאנו לאור את ספריו של ידידי דיוויד דיידה DEIDA אותם תרגמנו לעברית – "דרך גבר" ו "לילות פרא" ואנשים רבים בארץ החלו להפנים את האופנים בהם גבריות ונשיות עלולים להיות תכונות נצלניות ואגואיסטיות כשהן אינן מתפתחות רוחנית ונפשית (שלב 1) או תכונות של הארה רוחנית ממש כשהן מגיעות לרמתן הגבוהה (שלב 3). מיניות ורוחניות מתחברות במלאות והמלחמה המסורתית בין פרישות מינית וקדושה לבין התשוקה והגוף פסקה לחלוטין בתוכי. לא היה על מה להלחם יותר כי אין בכלל שני צדדים מנוגדים.

ISTA הגיעה לחיינו בשנת 2012 לאחר שהקמתי יחד עם שמואל שאול את האקדמיה "נביעה" ללימודי הדרך העברית אל הרוח. כשהופיעה ISTA בחיי הבנתי שזהו זה – דרך המסגרת הזו אני יכול ללמד בעולם בדיוק את מה שאני רוצה, בלי פשרות. וכך סגרנו את "נביעה" והתחלנו ללמד את הסמינרים של ISTA בארץ ובעולם.

pele-1כיום (סוף 2016) אני בן 50, אב לשלושה ילדים, סב לנכדה קטנה אחת, כותב ספרים ומאושר ללמד בעולם את הדרך של השמאניזם המיני. יש לי מאות רבות של תלמידות ותלמידים בכל העולם וזו שמחה גדולה. פרסמתי 6 ספרי הגות, אלבום של מוזיקה מקורית שכתבתי "מתוהו ממש", ורומן אחד (מתוך טרילוגיה מתוכננת ) בשם "קדשה". אני עוסק באומנות כשנחה עלי הרוח, מצלם ומצייר, ובעיקר אוהב את החיים מאד.

—-

על השאלה האם אני רבי יהודי או לא – כתבתי מסמך נפרד. לקריאה